אמני הקריה לדורותיהם – משה פנחסי

משה פנחסי, אמן מפורסם בארץ ובעולם, משנות החמישים של המאה הקודמת, מורה לאמנות שהקים דור שלם של אמנים , הוגה דעות ועסקן ציבורי אשר מתגורר בחיפה, מאז העפלתו לארץ מלוב, בשנת 1948.

פנחסי ניחן מאז ילדותו בכישרון נדיר לאמנות ואף עוטר בפרסים חשובים, בתחום האמנות, הינו הקריתי הראשון  שזכה בשנת 1981 בפרס עירית חיפה ע"ש פרופ´ הרמן שטרוק, ובשנת 1983 הוא זכה בפרס מיוחד מטעם העתון "שחף", על תרומתו בתחום הפיסול.

הוא צייר ופסל שיצירותיו מוצגות, בין השאר, בארץ ובעולם, בין השאר, במוזיאונים בצרפת, שוויץ, ארה"ב פרו וברזיל.

בזכות ההכרה הבינ"ל ביצירותיו בחרו אספנים רבים לרכוש מעבודותיו, בין השאר,מארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת, איטליה, שוויץ, גרמניה וארצות אמריקה.

אמן שנמצא עדיין בשיא הפעילות האמנותית שלו, יוצר ומציג ואף תורם, לא מעט מעצמו, גם למען הקהילה, בעבודה התנדבותית למען נכים ובעלי מוגבלויות שונות.

"כשהייתי בן שש סיידו בבית הורי לקראת פסח. מצאתי לי אז שאריות של צבעים ועל קיר המסויד יפה בלבן, החילותי לשרבט להנאתי. לפתע נפל עלי צל, היה זה אבא, שלא היה מאושר ממעשי ידי".

זו לא הייתה הרפתקה חד פעמית   ומשה הצעיר, שאהב כה לצייר, עשה זאת בכל הזדמנות אפשרית.

הוא צייר כפי שדמיונו הפורה הכתיב לו וחיפש תמיד "מודלים" לציור, כך היה מתרוצץ בשדות ורושם את העיזים שרעו בם ולא שקט ולא נרגע עד שהיה מרוצה ממעשה ידיו.

בכתות הראשונות של בית הספר היסודי הבחינו מוריו ומחנכיו   בכישרונו האמנותי הרב והעניקו לו שי - מערכת עפרונות , צבעים ומכחול.

באותם הימים היתה לוב תחת השלטון האיטלקי, ופנחסי הצעיר למד בשתי מערכות חינוך, בבוקר בבית ספר איטלקי ואילו אחר הצהרים, בבית הספר היהודי. רישום משלו, המתאר כושי המצחצח את מגפיו של מוסוליני אף זיכה אותו בפרס מיוחד – קופסת צבעים ובלוק רישום, ומעשה שהיה כך היה:

"המורה בבית הספר האיטלקי ביקשה מאתנו לצייר את מפת איטליה, אני שהיטבתי לצייר, הפכתי עד מהרה את מפת איטליה למגף, הוספתי נער כושי, הרוכן לצד המגף ומצחצח אותו, והוספתי כותרת מתאימה. כה רבה הייתה ההתלהבות מהציור, של המורה והמנהל, אליו נשלחתי, עד שאולצתי לעבור בין הכיתות ולהראות את הציור לכל תלמידי בית הספר, כאמור ציור זה זיכה אותי בפרס".

משהתבגר החל פנחסי לפעול בתנועות הנוער, ובמהלך הכשרתו נהגו מדריכיו להעסיקו, בנוסף לתפקידיו השונים, בקישוט הקירות לקראת החגים ובציור תפאורות להצגות שהוכנו על ידם.

אחרי מלחמת העולם השנייה עבר פנחסי לטריפולי ונפגש לראשונה עם חיילים מארץ ישראל.

בעודו בלוב הוא הצטרף לשורות "ההגנה", ובשנת 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור בארץ,העפיל פנחסי, יחד עם אחותו ( באשר לזו, שלא בידיעת ההורים), מחופי לוב דרך סיציליה, בספינה "המורד", והצטרף ללוחמים בחזית הנגב, עד תום ימי הלחימה.

בשנים 1948 – 1950 הוא השלים את שרותו בצה"ל ובשנת 1950 התיישב בקרית חיים המערבית.

הוא החל לעבוד בחברת החשמל, בתחילה כפועל בניין, בו זמנית ביקש לפתח את כישרונו האמנותי, ולצורך כך הצטרף בשנת 1952לאולפן לציור ולפיסול של מועצת פועלי חיפה ולמד במסגרת זו כשש שנים, תחת שרביטם של האמנים : הציירים אברהם ישכיל וצבי מאירוביץ, והפסל מרדכי כפרי.

במקביל ללימודיו, באולפן לציור ואמנות, הוא זכה, במהלך שנות ה-50, במספר מלגות לימודים: מטעם עירית חיפה, מטעם  וועד עובדי חברת החשמל ומטעם משרד החינוך, מלגה זו אפשרה לו בשנת 1955להשתלם בחו"ל, בבתי אולפנא בצרפת, איטליה ובספרד, ולהיחשף לאמנות האירופאית.

מאז 1958, מציג פנחסי, את עבודותיו בארץ ובחו"ל, במסגרות שונות, בתערוכות יחיד וקבוצתיות וכאמור רבות מעבודותיו נרכשו במהלך השנים על יד אספנים פרטיים, מוזיאונים , גלריות ומוסדות שונים.

מאז הצטרפותו לאגודת הציירים והפסלים, בשנת 1963, משמש פנחסי כאחד מעמודי התווך, בתחום הנחלת האמנות באזור הצפון, כאמן יוצר ללא לאות, בתחומי הפיסול והציור וכמורה רוחני לדורות של יוצרים, נוער ומבוגרים, אשר למדו אצלו ציור במהלך השנים 1960 – 1999.

בשנים  1982 ו- 1983 הוענקו לו,כאמור,שני פרסים חשובים בתחום האמנות, פרס שטרוק, מטעם עירית חיפה, ופרס מיוחד מטעם העיתון "שחף", על תרומתו בתחום הפיסול.

דרכו האמנותית של פנחסי

אין ספק ששורשיו האמנותיים של פנחסי ראשיתם בימי ילדותו, "בבית אבא" שבעיר חומס שבלוב.

כפי שהוא מעיד על כך בכתבה שפורסמה ב"הד הקריות",בשנת 1989 : "אני רואה את תרבות מקום הולדתי כמשיכת מכחול עד לארץ ישראל".

ניכר שמראות חומס וטריפולי שבלוב הרחוקה אינן מרפות מפנחסי, על אף השנים הרבות שחלפו מאז ניתק עצמו מגלות צפון אפריקה ועלה לארץ.

אין ספק שהצמיחה האמנותית של פנחסי ראשיתה בשנות ה-50, תודות למוריו שבאולפן לציור ולפיסול של מועצת פועלי חיפה ותודות לבתי האולפנא שבהם בילה, במהלך שנת 1955, בצרפת, איטליה וספרד.

בחו"ל הוא נחשף לאמנות האירופאית, ביקר במוזיאונים וגלריות ואף זכה להכיר אמנים שהעשירו את ידיעותיו באמנות.

במהלך שהותו באיטליה הוא צורף, כשוליה, לקבוצת אמנים שעסקה בשחזור פרסקאות של ארמון הסניוריה שבפירנצה, כמו כן התקבל, כמתלמד, לבית הספר למוזאיקה בוואתיקן. ידיעתו את השפה האיטלקית הקלה עליו מאוד את לימודיו באיטליה.

חזרתו לארץ בישרה את ראשית החשיפה לציבור הרחב, ובשנת 1958 הוא הציג , באולם "ביתנו" שבחיפה את תערוכת היחיד הראשונה שלו.

לכבוד תערוכה זו כתב עליו מורו את הדברים הבאים: "פנחסי הוא אדם צנוע ובצניעותו השיג קו מאופק, על כן יפה, יפה עד מאוד ! ובתור המורה שלו הנני רוצה לומר שבתקופתנו יש לכל בעל דמיון סכנה, סכנה של חיפוש בעולם לא לו! שמור על גחלת הצניעות. מי שהולך לחפש בעולם לא לו הוא קטן, ומי שיודע לשמור על שלו אפילו שזה נראה צנוע, אבל משלו, הוא גדול, וגדול לפעמים אפילו בשביל עמו! " ( א. ישכיל, 28.7.1958).

ב"ביתנו" הציג פנחסי , לראשונה,סדרת רישומים , בשחור-לבן והצליח להשיג, לדברי המבקרים האמנותיים, בין השאר, ק.לחמן מעיתון "דבר", אפקטים ציוריים יפים, ציורים ריאליסטיים שהפגינו את קלות קוויו. תוך תאור האדם בסביבתו המיוחדת. תפיסת התנועה והצגת הדמות בכללה בלי להיכנס לפרטים.

שנות השישים בישרו את ראשית התמסדותו באגודת הציירים והפסלים אליה התקבל, כאמור בשנת 1963, תוך שהוא מציג בשנת 1964 תערוכת יחיד בבית שאגאל ופורץ מעבר לרישום השחור-לבן אל פלטת הצבעים: "לגואשים בהם מתגלית תחושה עזה של צבעוניות וחן מסורתי, מזרחי תמים ולעיתים פרימיטיבי, השפעת ארץ מוצאו"( ק. לחמן, עיתון "דבר").

בשנת 1967, לרגל תערוכת היחיד שלו שהתקיימה במוזיאון לאמנות חדשה שבחיפה, זוכה פנחסי להתייחסות מצד מנהל המוזיאון, עניינה קשת הגוונים והנושאים בהם עוסק האמן ומקורות ההשראה שלו:   " משה פנחסי מיוצג בתערוכה זו על ידי גועשים ורישומים...אלה שני האמצעים שבהם האמן מבטא בצורה מיטבית את הרעיונות שלו...יצירתו של משה פנחסי מוכיחה עד כמה קשה להשתחרר מן המטען, שאמן מביא מארץ הולדתו...ציון עובדה המאפיינת את אמנות ארצנו...יצירותיו מתבלטות בשמי האמנות שלנו. פנחסי צועד נגד הזרמים השונים השוררים בארצנו, יש לרשום זאת לזכותו..."(ג. תדמור, מנהל המוזיאון, חיפה, 1967).

בשנות ה-70 ןה-80 הוא השתתף בהרבה תערוכות קבוצתיות, בין השאר בארה"ב, דרום אמריקה, אירופה ויפן וזכה לביקורות מצויינות.

בשנת 1977,  הכין הארכיון הישראלי לציור ופיסול, סרט תיעודי-אמנותי המייצג את עבודת האמן.

מראשית שנות ה-80, הוא החל להציג מגוון של עבודות יודאיקה,בין השאר חנוכיות , כדוגמת:"הרפיון הגבורה והישועה", חנוכיה אמנותית שהוצגה, בשנת 1981 ,במוזיאון וולפסון בירושלים.

הוא מעיד על עבודתו בשנים הללו: "חזרתי למקורותי ואני נותן ביטוי, בציורי ובפסלי, ליהדות ולישראליות שבי" ("הד הקריות", 20.5.1983 ).

בשנת 1993, התקיימה בבית שאגאל שבחיפה תערוכתו של פנחסי : " חמישים שנות יצירה", באירוע נכח גם שגריר אטליה בישראל, מר ג´וליו טרזי דה סט. אגאטה, להלן לקט מדברים שנשא במסגרת זו:

מבחר רב ומפואר של עבודות ציור ופיסול, בהם נעשה שימוש, כמעט בכל אמצעי אפשרי, המקובל באמנות הפלסטית : ציפורן, מכחול, דיו, גואש,צבע שמן, ברזנט, ברונזה, עץ, חבלים ועוד.

מכולם הוא השכיל, תמיד, להפיק את המרב ולראיה שפע התערוכות שבהם נטל חלק.

תערוכות יחיד:

1958 ביתנו, חיפה.

1964, 1970, 1986, 1992, בית שאגאל, חיפה.

1965 יד לבנים, פתח תקווה.

1967 המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה.

1968 גלרי ד´ארג´ן, שטרסבורג, צרפת.

1972 גלריה לים, ת"א.

1979 המוזיאון הימי, חיפה.

1980 מוזיאון בת ים.

1983 המשכן לאמנויות, עין חרוד.

1987 מוזיאון התנ"ך, ת"א.

1994 היכל העירייה, נתניה.

1999 המרכז לתרבות צרפת, חיפה.

2000 המרכז לתרבות צרפת, נצרת.

2002 אשכול פיס, קרית חיים.

2002 אשכול פיס, קרית ים.

2003 בית שאגאל, חיפה.

2004 המרכז לתרבות איטליה, חיפה.

2007 ראשון לציון.

תערוכות קבוצתיות:

1964, 1966, המוזיאון לאמנות יהודית, פריס.

1967 מוזיאון ישראל, ירושלים.

1968 גלריה וייטהאוס, ניו יורק.

1968 קליבלנד, אוהיו, קנזס סיטי.

1969 טריטאון, ניו יורק, וושינגטון די סי.

1970 בלטימור, מרילנד, מיאמי ביץ, פלורידה, לוס אנג´לס, קליפורניה, יוסטון, טקסס, בריג´פורט,      

         קונטיקט.

1971, 1976 קאראקאס, ונצואלה, לימה, פרו, סאן פאולו, ברזיל.

1976 גלרי סוזן אגלוף, באזל, שוויץ.

1995, 1997, קנגווה, יפן.

1999 טיוואן.

1999 מונקו.

1999 מוזיאון תנ"ך, ת"א.

2000 גלרי אקטואריס, שטרסבורג, צרפת.

2002 מוזיאון התנ"ך, ת"א.

יש לציין שמאז שנות ה- 60 משתתף משה פנחסי, כמעט ברציפות, בכל התערוכות השנתיות של אגודת הציירים והפסלים, המתקיימות בבית שאגאל שבחיפה.

הערות המחבר

המפגש עם האמן משה פנחסי חשף בפני את צניעותו הרבה של אדם בצד גדלותו כאמן, כזה שקנה לו מוניטין רב בארץ ובעולם.

בביתו של האמן ובסטודיו שלו לא ניתן להסיר את העיניים משפע היצירות, בתחומי הציור והפיסול, חגיגה של גוונים וצורות ,כשבמרכזם האדם ויצירי הבריאה האחרים,   נושאים תנ"כיים ופולקלור יהודי המטובלים בישראליות ובמורשת אבות של המזרח.

אני מבקש לסיים כתבה זו בדברי האמן עצמו, דברים שנאמרו לרגל פתיחת תערוכתו:" יחף על חולות לפטיס"( אתר ארכיאולוגי, לא רחוק מחומס), תערוכה שהתקיימה בחיפה, בשנת 2004 , בחסות המכון האיטלקי לתרבות חיפה.

" ביצירתי תמיד שאפתי, גם נאבקתי, להתרכז בהגנה נלהבת על הערכים התרבותיים המאפיינים אותי. בעזרת הציור והפיסול התבהרו לי האפשרויות המפתיעות הטמונות באותם ערכים שגדלתי עליהם.

תרתי אחרי עולם בלתי מוכר כדי להתחקות אחר הצדדים החדשים שנגלו לעיני ...".

מבקש להודות לאמן על ששיתף אותי בחוויה הויזואלית הנפלאה אשר יצר, במשך עשרות בשנים.

אריה רובינוביץ