ליאורה אבידן, ציירת, פסלת.

ליאורה נולדה לפני 46 שנים בתל – אביב. מאז שהיא זוכרת את עצמה היה לה עפרון או צבע ביד ומשהו קרה על הנייר.

ידית (1991) שמן על בד 80 על 60

"האיש שיוצא מתוך קופסא, נולד לפני כמה שנים. רציתי לשחק עם הניגוד בין חומר חלק ומיושר למשהו שפורץ ממנו החוצה, כמו סוג של לידה. אחר כך נוסף הציור – גם בו יש כמה יציאות וכל התחושה שאני מנסה להעביר היא של פריצה תוך כדי מאמץ.

אקריליק וחימר 40 על 40   יציאה מקופסה (2004)

תקופה ארוכה התיחסתי ברצינות לעניין המסגרות. התאהבתי ברעיון של שימוש בחומרים ממוחזרים ואספתי קרשים ופלטות עץ על מנת ליצור מהם מסגרות לציורים תוך כדי התיחסות לעבודה הגמורה כמכלול.

העבודות של אלברטו ג'יאקומטי הולידו אצלי את קבוצת האנשים הרזים. הפסלים שלו מדהימים בעיני ואני לא מתביישת לומר שברגע שראיתי אותם רציתי גם. יש משהו באורך הזה של הגפיים והגוף, בחוסר הפרופורציות ה"נכון" שמדבר אלי. העובדה שלא הצלחתי ליצור אף אישה רזה אומרת הרבה לדעתי. בכל מקרה כל האנשים הרזים הם גברים מסוגפים במקצת עם הבעת פנים מופתעת. הפלטה שהאיש  מחובר אליה, שמצאתי באחת מערימות הפסולת שאני מחטטת בהן, עם שלושת השמשות שמקיפות אותו נתנה לדעתי את העומק הנחוץ.

חימר   ללא כותרת (2003)

השנה בה נולדה בתי נטע היתה אחת התקופות היותר אופטימיות. הכל היה פשוט מושלם וזו הכוונה בציור הזה. עולם מושלם, עגול, ירוק בו השמים תכולים ומעבר לאופק מסתתרים רק דברים טובים. הציור הזה הוא מתנה לגלעד בכורי. אני מקוה שהחיים שלו יהיו מושלמים כך, ומעבר לאופק יחכו לו רק דברים טובים".

שמן על בד 100 על 100  גבעה (1997)

"מיבש הכביסה הראשון שלנו חיבר ביני לבין הקידמה הטכנולוגית – וקידמה היא דבר נפלא.  היא נותנת לנו זמן לעשות מה שאנחנו רוצים והופכת את החיים לנוחים וקלים יותר. במקרה של המייבש היא גם מייצרת חומר פסולת עשוי מהבגדים שלנו – זו התוצאה".

 פסולת מייבש וחוט תיל 80 על 80  פרפרים (1999)

ה"עורב" היא סדרת ציורים המתבססת על שירו של אדגר אלן פו "העורב". בשיר העצוב מסופר על הגיבור היושב עצוב בחדרו בלילה אבל על אהובתו לאונורה שמתה. לפתע הוא שומע דפיקה בדלת, בפתח מתגלה עורב המדלג אל תוך החדר, נעמד על ראש פסל יווני, ואומר משפט אחד חזור ואמור – לעולם לא עוד. הגיבור חושב שמדובר בציפור חכמה ושואל אותו סדרת שאלות על משמעות החיים בכלל והסבל שלו בפרט אלא שבסיכומו של ענין מבין הגיבור שהעורב, כמו תוכי יודע לומר רק משפט אחד – לעולם לא עוד – והוא שוקע שוב בדיכאונו.

מתוך סדרת "העורב"

הסדרה השניה עוסקת בתדמית הנשית. היא נקראת לוליינות ומוצגות בה 8 דמויות של נשים, בעירום, בתנוחות של אקרובטיקה על רקע זירת קרקס ובה פרצופים, קהל מכל מיני סוגים. ניסיתי להעביר את התחושה שמלווה כל אישה, לדעתי, בימינו, של החשיפה והעמידה במבחן בלתי פוסק באקרובטיקה שהיא חיינו".

לולייניות

זו הראשונה מתוך סדרת תמונות הנמצאת ביצירה עכשיו. כל הסדרה עוסקת בשיתוף, נתינה ותחושת ביחד. בכולן חוזר מוטיב הזוג והחום שמוקרן משניהם בכל מקום ומצב בו הם נפגשים.

הציור  הוא הראשון ממה שהיא מקווה תהיה סדרה של 6 או 7 ציורים.

חלונות-  אקריליק על בד, 90 על 70 ס"מ.

 

 

 

 

 

 

 

ליאורה אבידן בעבודה על שור שהוצב בשד' רוטשילד  

במסגרת פרויקט 70 שנה לבורסה הישראלית לניירות ערך

 

לאתר של ליאורה אבידן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

---