יורם לילך - מאחורי הרשת

כבר בכניסה לסדנה של יורם לילך מתחת לבית בכפר יהושע אתה נתקל במאות רשתות של בדים וצבעים. סדנת הדפס ליד לול עופות אינו מראה שכיח במשק חקלאי. יורם לילך הינו מצד אחד בעל משק בכפר יהושע, המגדל אפרוחים לאימון, עובד בכרם ליין ובעבר מגדל פרחים, ומצד שני אמן בינלאומי, אשר מציג בתערוכות בארץ ובחו"ל.

תמונה של הסדנה- צילום: סיגל קולטון

כבר בגיל צעיר ידע יורם  שחבוי בו כישרון שהוא חייב לנצלו, שהוא רוצה לצייר. כשחבריו שיחקו בחצר המשק או למדו לחלוב ולחרוש, הוא היה בדרכו לחיפה ללמוד ציור. הנסיעה לחיפה לא הייתה קלה בהתחשב במרחק והתחבורה מהמושב הנידח  בעמק יזרעאל למרכז חיפה. מי שיצא ללמוד מחוץ למושב נחשב אז לחריג, לימודים בכלל היו אז דבר מיותר כי הרי מה שחשוב היה לעבוד את הקרקע, כל היתר לא היה נחוץ.

מדובר היה בהקרבה מצד הוריו במיוחד מצד אמו, שיורם מזכיר בהערכה רבה כמי שהבינה ועודדה אותו, הייתה משוחררת מדעות קדומות וידעה לספק לבנה את הצרכים החינוכיים-תרבותיים.

במשך שנתיים נסע יורם לחיפה למורה לאמנות בשם עוזר שבת. אצלו למד לצייר נופים, לגלות עומק וצללים בעוד הוא עומד מאחוריו ומנחה אותו. בתום שנתיים הלך יורם להדריך ועסק בחקלאות, אך יום אחד ביקר בתערוכה של הצייר משה גת במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע. "ראיתי את הציורים שלו ואמרתי לעצמי: אני חייב להיות תלמיד שלו".

משה גת קיבל אותו כאחד מתלמידיו הבודדים ויורם נסע אליו במשך כשנה וחצי ולמד בסטודיו שלו. אצל גת למד טכניקות של רישום, זוויות מיוחדות ונקודות מבט של צייר. בתום הלימודים הרגיש יורם בשל לעצמאות ביצירה והחל לגבש לעצמו קו משלו.

בחיפוש אחר חומרים שייתנו אפקט צבעוני ועובי לעבודותיו, הוא פיתח שיטת ציור חדשה בחומר שכלל שילוב של אבקת שיש, דבק פלסטי וצבע. החומר היה עדין ונשבר בקלות והצריך טכניקה מיוחדת, דיוק וסבלנות. תהליך היצירה עם אבקת השיש דרש 5 שלבים שונים עם זמן המתנה בין שלב לשלב, מה שהתאים אז גם לאורח החיים שלו ולעבודה במשק.

הציורים היו עשירים בחומריות ובצבעוניות עזה ובוצעו על דיקט, מזוניט או על בד. הנוסחא הייתה מוצלחת והציורים הפכו ללהיט מבוקש. הוא מכר כמות אדירה  בחוגי בית ותערוכות והמשיך בשיטה זו עד שמאס בכך. "מאמן הפכתי לתעשייה" ואת זה לא רצה יותר. 

מחווה לבנייני המשק שנהרסו:  טכניקה מעורבת (אבקת שיש ודבק) על מזוניט 50X65  "בנושא זה נגעתי בשינויים שחלו במשק עם התקדמות החקלאות- המבנים הישנים נעזבו-או נהרסו"

אמנותו של יום לילך עברה שינוי בסוף שנות ה-70. הוא חיפש כיוון חדש וכאשר הוזמן להשתתף בפרוייקט מיוחד בבי"ס לאמנות "סקידמור קולג'" ב-ניו יורק,  תקופת הלימודים בהוראתם של כמה מורים מפורסמים בתחום הפופ והקונספט גיבשה אצלו את המגמה שהלכה והתפתחה בהמשך וגרמה לו לעבור לתחום הדפס רשת. בעקבות החלטתו להתרכז בתחום ההדפסים שהה בציריך שם למד ב"אולנו" את מקצוע ההדפס לסוגיו.

זכרונות מארצות-הברית ציור מפרוייקט סקידמור קולג'

לאחר שגילה את התחום, מאז למעלה מ-20 שנה הוא עוסק בהדפסים. הגלרייה שמתחת לבית הפכה לסדנא ויורם אף לימד הדפס בביס לעיצוב של מכללת עמק יזרעאל. באמצעות ההדפסים הוא גיבש לעצמו אמירה ייחודית  ודרכם הוא נותן לעצמו ביטוי. " עם הדפס ובלי יותר מדי מכחולים וצבעים אני יכול לומר את מה שאני רוצה מהר ויש לי שם יותר אפשרויות של שינוי ומשחק" אומר יורם.

על טכניקת ההדפס:

התהליך הבסיסי מתבצע כאשר על מסגרת עץ או אלומיניום,מתוחה רשת צפופה עשויה מחוטי פוליאסטר. את הרשת סותמים במקומות בהם אין רוצים שיעבור צבע.
טכניקה הזו הייתה ידועה בסין וביפן לפני שנים רבות. על גבי מסגרת, היו נמתחים בשתי וערב, שערות זנב- סוס, עליהן הודבקו שבלונות לצורך חסימת מעבר הצבע. בשלב מאוחר יותר השתמשו בחוטי-משי (מכאן השם הדפס-משי). החוטים נפגעו קשות על ידי הצבעים וחומרי הניקוי.רק עם המצאת הניילון והפוליאסטר, התרחבה השיטה ונמצאו לה שימושים רבים, במגזר התעשייתי והעסקי, בתעשיית הטכסטיל,לכרזות,שלטים,כלים וקרמיקה וגם להדפסת מעגלים אלקטרונים לשימוש במכשירי חשמל.
שיטה זו נמצאה מתאימה לקבוצות אמנים כמו אמני זרם הפופ-ארט, ובעקר אמנים אמריקאים כמו רוברט ראושנברג, רוזנקויט ואנדי וורהול. הם מצאו בטכניקה זו  את האפשרות לבטא במהירות את רעיונותיהם על הנייר או הבד. אנדי וורהול אף הציע להדפיס מהדורות רבות ובכמויות רבות, זולות לרכישה ויהיו שוות לכל נפש, כדי להכות את הממסד האמנותי המסחרי.

לאחר הכנת הרשת בחסימות המתבקשות, מוצמדת המסגרת לשטח הרצוי להדפסה, בשולי המסגרת מניחים צבע ובעזרת מגב מעבירים לצד השני. הצבע עובר דרך החורים הקטנים בין החוטים של הרשת המתוחה. בזכוכית מגדלת התוצאה נראית כנקודות קטנות. 

יורם לילך מדריך אמנים בסדנא-נובמבר 2005 צילום: סיגל קולטון

ההדפס הוא שיטה שפותחת לדברי יורם אינספור אפשרויות. אפשר לתרגם אליו כל צילום או כל חומר מודפס. הוא  מכין אמולסיה הנמרחת על הרשת, מקרין אותה מתחת לקרני השמש – טכניקה ייחודית לו. ההדפס מבוצע עם הרבה צבע ונעשה בשכבות, כשלכל שכבה רשת אחרת. יורם משתמש בצבעוניות  כמעט מונוכרומית ובשימוש באלמנטים מסויימים מטכניקת הפופ כמו השכפול והציטוט,  אך בתכנים משלו.

אלמנט הרשת – חוזר  ברבות מיצירותיו מתקשר אל חלונות הלול המרושתים מן המשק, וגם מהווה דימוי, שבכה שהצופה בן ימינו מתבונן דרכה. 

החלון הישן של הלול- טכניקה מעורבת  60 80X על בד

יורם  לוקח מושגים מתוך האוצר הלשוני המקומי של המושב ועמק יזרעאל, ומביא אותם ביצירתו אל הקהל הרחב. מושגים כמו: "הלהקה נשברה" , "להפריד" חלב, "לקרוא סיכומים" ו"חוות הברושים" המונחים שהינם בעלי משמעות בעגה המקומית,  מעין קודים, הופכים בזכות הדימויים הפלסטיים המוזכרים בהדפסיו לנחלת הרבים מחוץ לתחום המושב. הוא משכפל מזיכרונו  גם זיכרונות אישיים וגם את המיתוסים הראשונים המכונים "בראשית":

את הצריף ששימש מקום מגורים עם העלייה לקרקע, את  התצלום הישן של החריש הראשון הוא משכפל שוב ושוב. כך מוצגים גם זיכרונות סלילת כביש חיפה-נצרת ואירועים נוספים שנשזרו בתולדות המדינה, כמו האדמות שנגאלו ע"י יהושע חנקין, הכרזת המדינה ורכבת העמק שמלבד נוסעים העבירה גם סחורה עבור הבריטים.מראות של אתרים מהעבר ומן ההווה, ושדרות של ברושים. 

בתערוכה  "שדרות הברושים" הציג מעין פנורמה נוסטלגית בפני הצופה של סיפור ראשית ההתיישבות בעמק, כאשר שדרות הברושים שימשו כרקע וכמרכיב של קשר ורצף בין הציורים. מעבודה לעבודה שדרת הברושים החליפה את גווניה בהתאם לעונת השנה ולאווירה של הנושא. על רקע זה, העשוי בצבעי שמן הונח המישור השני העשוי צילומים בטכניקת הדפסי משי. הברושים שמשדרים יציבות וחוסן, חומת מגן על הפרדסים שעליהם הגנו בעבר -  ולא נותר מהם דבר אלא רק זיכרון וגעגועים. כל תמונה הציגה אפיזודה שהיא מעין מסמך ויחד כל העבודות בנו סיפור שלם של הגשמת חלומות והיסטוריה ארץ-ישראלית. 

שדרות ברושים: סתם יום של חול

צריף המייסדים שנשרף- טכניקה מעורבת- הדפס-חתיכות קרש ושריפה בלהביור

זכרונות קיץ-  טכניקה מעורבת על בד   60X80 "בשנים הראשונות לא היו מים וכל הכלכלה התבססה על תבואות הגורן היה מרכז החיים"

העבודות של יורם לעיתים מאופקות ומרומזות, מהרהרות, כמעט משפחתיות, מאוד אישיות אך מאוד ישראליות. כל זה הוא לוקח עימו - אם זה לתערוכה בצוותא, או לגלריה בארצות הברית או ברצלונה.

יורם לילך מגדיר עצמו כאמן ישראלי  ויחד עם זאת, הוא נמנע מלעסוק  באמנות פוליטית. גם אם באחת מעבודותיו נראית צללית של חייל האוחז ברובה זהו רק הד לאירועים ולא העיקר. 

במקביל לנגיעה בפופ התחיל יורם להתעניין באמן פבלו פיקאסו -  בחייו בעבודתו וערך עליו מחקר מקיף. הוא נסע לספרד שם ביקר במקומות בהם שהה פיקאסו ותחקר אנשים שהשפיעו על חייו. הוא יצר סדרת תמונות המעלה את פורטרט חייו של פיקאסו באמצעות דימויים  המורכבים מהדפסי צילומים של דמותו. בעקבות זאת קיבל הזמנה להציג את עבודותיו בתערוכה בברצלונה. כך התחיל הקשר שלו עם ספרד.

פיקאסו וז'קלין באוירה מפוייסת- הדפס רשת וצבעי דפוס

במשך שנים היה יורם פעיל בארגוני אמנים שונים בישראל, בעבר אף שימש כיו"ר אגודת הציירים בחיפה ובצפון, וכיהן במשך 8 שנים כיו"ר המועצה הארצית של אגודת הציירים, תפקיד ממנו פרש בשנת 1995. בשנה זו התקבל לאגודת אמנים בינלאומית שרק הוקמה- בשם i.a.c  - internationl Art collective ,  שמרכזה בברצלונה ולה גלריה  zero -  גלריה באיזור הגוטי של העיר.

לאחר שהציג שם בתערוכת יחיד-  בדק אפשרות לצרף אמנים ישראלים לאגודה- הוא עשה זאת לנוכח תיסכולו ממצב האמנים הישראלים ומתוך הצורך שלו לעזור בקידומם, דבר שהוא  ממשיך בו עד היום.

במשך כשנה פנה לאמנים ישראליים והעביר את החומר הנדרש  לועדת הקבלה. לבסוף התגבשה קבוצה של 28 חברים.האמנים קיבלו את תכנית העבודה של האגודה – וזכות להשתתף בתערוכות קבוצתיות בגלריה ובארצות אחרות בחו"ל וכן יזמו תערוכות יחיד.

בשנת  2000 הציגו  19 אמנים מתוך הקבוצה- תערוכה של אמנים ישראלים, במקביל אורגנו תערוכות גם בארץ- ב"בית האמנים" בתל אביב בשם  " רגע לפני" שהמשיכה בתערוכה בשם  "רק רגע"  שהוצגה ב-2005  בגלריה "אלטרנטיב" ביפו. החברים השתתפו גם  בפרויקט " מזודה-בעקבות מרסל דישן" וזכו להציג בביאנאלה של ונציה ובביאנלה של איסטנבול. עד היום נעזרים חלק מהחברים באגודה וחלקם מציגים גם בשנחאי ובאנקרה. בשנת 1995  התבקש יורם להשתתף בתערוכה במוזיאון השואה במחנה ההשמדה במיידנק. את אחת התמונות תרם למוזיאון.

מוזיאון השואה - מיידנק

לילך נמנע כמעט מלהציג עבודותיו בגלריות בארץ. בעלי הגלריות, לטענתו, מתייחסים לאמנים בארץ בזלזול ודורשים מהם סכומי עתק. ברוב הגלריות בעולם הוא אומר, המצב שונה: כשאתה מציג בגלרייה אתה זוכה לטיפול לאורך כל הדרך, החל ממסגור העבודות, דרך הוצאת קטלוגים והזמנות. בנוסף הוא מוחה נגד כך שבארץ אמן נמדד לפי תוויות , על פי קשרים או על פי השתייכות פוליטית. לכן הוא  מעדיף  להגיע אל הציבור באמצעות האולמות הציבוריים דווקא.

בשנים האחרונות הציג את יצירותיו באולם האיזורי בעין-השופט, במרכז ההנצחה בקרית טבעון, במוזיאון נחושתן באשדות יעקב, בבית האמנים בירושלים, בבית האמנים בתל-אביב, בבית שגאל בחיפה, בצוותא תל-אביב , ועוד היד נטויה.

עד לפני כ-5 שנים ריכז גם את אמני העמק – כ-50 במספר ויזם פעילויות שונות במסגרת זו. הוא חלם להקים גלרייה לאמנים מקומיים בתחום המועצה האיזורית, אז פעילות זו טורפדה בשל שיקולים פוליטיים של המועצה. בנוסף, פעיל יורם כיום במסגרת פורומים של אמנות באינטרנט ומציג יצירותיו באתרים אחדים. בסדנא שלו הוא מארח קבוצות אמנים ואף אמנים פעילים שלרשותם הוא מעמיד  את הסדנא. 

עבודותיו של לילך הוצגו כבר בעשרות תערוכות ברחבי תבל, החל מארצות-הברית, טייוואן, דרך ברצלונה, דנמרק תורכיה ורומניה. חלקן זכו בפרסים ראשונים. הוא משתתף קבוע בתחרויות בינלאומיות ולחלקן אף מוזמן לשפוט, ובכל זאת הוא אומר: "אם הייתי מתעסק כל היום רק באמנות, לא בטוח שהייתי מאושר יותר -  גם לגדל להקת עופות מוצלחת זו אמנות". 

עלי אלי אל היציע" – הדפס רשת וצבעי דפוס

יורם לילך דף ב"במה חדשה"  

Artists online

 הסדנא בכפר יהושע: כפר יהושע 30063    טל. 049832283   0544632459