יגאל ורדי - ציורי מיתוס

האדם והיקום 1975 74X74 ס"מ שמן על בד

יגאל ורדי יליד 1953, הינו אמן בינלאומי החל ליצור לפני יותר מ- 40 שנה.

תיקי הציור שלו מכילים יותר מ- 1000 יצירות ועוד מאות רישומים. אל האיכויות הציוריות שלו הגיע ורדי תוך עבודה רבת שנים.

בקטלוג ציוריו בשם "ציורים לאורך הדרך 1962-2002", נראים ציורי שמן שיצר החל מגיל תשע.

ציורי הילדות הללו הם אמנם ראשוניים אך לגמרי לא "ילדיים", ואף מפתיעים באופן עשייתם.

ואכן כשהגיע לגיל 13 כבר הוצגה תערוכת היחיד הראשונה שלו בבית העם בבאר שבע.

עיתונאים כתבו על ילד הפלא ואמנים כמו מרסל ינקו, חוה מחותן או ז´אן דוד הגיעו כדי לראות את התערוכה. בעקבות התערוכה הגיעו לביתו האמנים והמורים רפי לביא ורן שחורי (שלימים הכיר לו את אוסוואלדו רומברג). לביא הזמין את ורדי הצעיר אליו הביתה, לשם דיונים שבועיים בנושאי תולדות האומנות ולניתוח עבודות.

ציורי השמן הראשונים של ורדי נעשו בארגנטינה, שאליה הגיע עם הוריו מקיבוץ משמר הנגב כשהיה בן 6, ונשאר בה לתקופה של חמש שנים. כבר בגיל 7 החל ללמוד אצל הפסלת והציירת ססיליה מרקוביץ על פי משנתם של סרה וסזאן.

כשחזר עם משפחתו ארצה לבאר שבע נעשה תלמידו של משה אגמון (בוגר סדנאות האמנות של מרדכי ארדון). ציוריו מתקופה זו משקפים השפעות מהתנועה הקוביסטית ומאוחר יותר מציוריו של פיקאסו.

עם הזמן ציוריו של ורדי נעשו מורכבים יותר והם לא נשענו על הקוביזם האנליטי בלבד. גישתו האמנותית נעשתה אקלקטית, מתייחסת לתולדות האמנות, אינה מתנתקת לחלוטין מן המראה החיצוני של הנוף, או האובייקט ומדגישה את נושא דמות האדם כמרכיב עיקרי במכלול היצירה.

וריאציה על פי ורמיר ,1998    90X80  אקריליק על בד

 על הסגנון הציורי כמיתוס -  כותב  יגאל ורדי:

המיתוס הוא סיפור שמטרתו לתת הסבר ופרשנות על העולם - על המציאות החיצונית ועל חידת חייו של האדם כאחד. בניגוד למדע שמתיימר להציג שיטה אובייקטיבית בחקר המציאות, הרי שסיפור המיתוס הוא יותר סובייקטיבי ותלוי בנקודת המבט הנפשית של יוצר המיתוס.

ואכן ניתן למצוא קשר בין ההוויה הנפשית של האדם לבין האידיאולוגיה של סיפור המיתוס. כלומר, ניתן למצוא מקבילות בין מצבים נפשיים שונים לבין סיפורי מיתוסים מגוונים. התוכן המיתי מותאם למבנה הצורני של הנפש היוצרת אותו.

נפש האדם נעה בין מצבי צבירה שונים ומגוונים. מאחורי ריבוי המצבים הנפשיים ניתן לזהות ולתאר טיפוסי-נפש מהותיים ובסיסיים יותר ובהקבלה להם לחשוף ארכיטיפים מיתיים שתואמים בתכנים למבנה של טיפוסי הנפש. במקביל ניתן להראות שכל סגנון אמנותי מייצג מבעד למאניפסט האידיאולוגי שלו תמונת עולם מיתית.

הציור מתאפיין בצורה ובתוכן במשולב, כלומר מידע ויזואלי המבוסס על צבעים, אור וצל, צורות וקומפוזיציה אשר מייצג תוכן מסוים מבעד לאובייקט המצויר; זאת למעט הציור המופשט שהוא נטול אובייקט ולכן נטול סיפור.

ברמה הצורנית הציור נבנה משלושה מרכיבי יסוד: תנועת הקו, צורת האובייקט והתארגנותו בחלל. התנועה, הצורה והארגון הם שלושת המרכיבים הבסיסיים של הציור. שלושת מרכיבים אלו הם גם מרכיבי היסוד של נפש האדם וגם של הארכיטיפים המיתיים בהקבלה.

התנועה מייצגת את היש; היש בזרימה של התהוות במהלך בזמן. היא מייצגת את ציר הזמן המשתנה הדיאכרוני ובשפתו של הפילוסוף היווני הרקליטוס "הכל זורם". לעומת זאת, הארגון מייצג את הריק, את האין הסטטי, את עצירת הזמן במסגרת הציר הסינכרוני. בשפתו של הפילוסוף פרמינדס, התנועה היא רק תעתוע חושים ואילו המציאות האמיתית היא סטטית. התנועה מייצגת את האקראיות ואילו הארגון מייצג את האידיאה ההכרחית. המיזוג ביניהם מיילד את הצורה, שהוא אחד מן המצבים האפשריים משלל אפשרויות המיזוג בין התנועה האקראית לארגון ההכרחי. ואכן הצורה מייצגת רק את האפשרי.

מבחינה נפשית התנועה מייצגת את תנועת הליבידו הממשית. התנועה מייצגת את הטיפוס הסנסו-מוטורי, ההיסטריוני, המתפעם מתופעות החוץ, מתפעל ומגיב להם. בשדה הציור זה מיוצג באמצעות העין-הטבעית הקולטת את ריצודי הפוטונים בסגנון האימפרסיוניסטי ומביעה זאת בהתפעמות אקספרסיבית, כפי שבטאו זאת הציירים הפוביסטיים, בשילוב של פונטואליזם ושדות כח.

הארגון מייצג את הסופר-אגו הנפשי, את צו המצפון והמוסר, את הפנמת חוקי הסוציאליזציה ומקנה לנפש את האידיאה המנחה הסטטית על פיה היא אמורה לפעול בין המותר לאסור. הארגון מייצג את הסימבול של חוק וסדר, שהוא כוכב הצפון הנייח והסטטי על פיו אמור האדם לפעול. בשפת הציור הארגון מייצג את העין-החושבת המקנה פרשנות לתופעות המשתנות הנקלטות בעין הטבעית של רשתית העין. העין-החושבת חושפת את המבנים הגיאומטריים הנסתרים מן העין-הטבעית, ואלו בונים את המציאות באמצעות הפיגום הארכיטקטוני הקוביסטי.

הצורה מתהווה באמצעות יחסי הגומלין בין התנועה לארגון. הצורה מייצגת את האגו והעצמי שהוא הסלף. האגו הרציונלי בוחן את המציאות הריאלית והקונקרטית ומגיב אליה באופן מותאם, אך גם מייצג את הדמיון הצופה את המחר. מבחינה ציורית מתגבש הסגנון הריאליסטי, שהוא סינתזה בין התנועה הסנסו-מוטורית האימפרסיוניסטית והאקספרסיבית לבין הארגון הקוביסטי.

התנועה, הצורה והארגון מייצגים שלושה טיפוסי יסוד בנפש האדם: הטיפוס ההיסטוריוני, הכפייתי והסכיזואידי בהתאמה. שלושת טיפוסי הנפש הללו מיילדים סיפורי מיתוס מרובים מגוונים המותאמים למבנה הנפשי הספציפי.

במהלך ההיסטוריה האנושית בזמנים ובמקומות שונים נוצרו סיפורי מיתוסים מרובים. ניתן לחשוף מאחורי אין ספור המיתוסים מטה-מיתוסים המייצגים סיפורי מיתוס מהותיים ובראשתיים. כל מטה-מיתוס מקבל ביטוי ייחודי, מגוון ושונה במקום ובזמן היווצרותו בהתאמה לצרכים הקונקרטיים. כנאמר "אותה גברת בשינוי אדרת". שלושת המטה-מיתוסים הבסיסיים הם: התנועה, הארגון והצורה. העולם כהשתנות, העולם כיש סטטי והעולם כסינתזה ביניהם.