אני מוזיקאית, אמי ציירת: איטה גרטנר בתערוכת "זה לא בא לי בירושה" בגלרייה בכברי.

התערוכה מזמנת שמונה אמנים שבחרו להתכתב בעבודותיהם עם עיזבון.

חלקם בדה עיזבון שכזה, חלקם אימץ בן משפחה וגם את עיזבונו, ויש שמתכתבים עם חפצים ששרדו בתוך המשפחה. יש הרואים ב"ירושות" אלה אובייקט של געגוע אך יש הרואים בו מטען עודף ומכביד. מורכבות זו מציפה מנעד רגשי ואינטלקטואלי רחב המוטמע אל תוך מעשה היצירה.     

על העיזבון של איטה גרטנר כתבה בתה, טובה גרטנר:

אני מוזיקאית   - אמי ציירת       

אמי סיפרה לי   שהיא עובדת על תערוכה חדשה     זה לא בא   לי בירושה" (על קשר בין דורות) בגלריה   כברי. לא צפיתי את העוצמה   והכוח שהתעוררו בי בעקבות התערוכה  
  
כך גיליתי מחדש את ´הרקמה´ שסבתי רקמה בגיל   הנערות. ואימי שמרה עליה מאז ומעולם .

ראיתי אותה בסלון   של כל דירה שעברנו אליה,  זיכרון ממשי מעשה   ידיה של סבתי שקישט  את השולחן, כאילו אמי מניחה   על השולחן עוגה שסבתי אפתה  
 
על זה עושים סרטים...שושלת הנשים בחיי, סבתי נפטרה כשאמי הייתה   נערה...  ואני נקראת   על שמה  .

דרך העבודה של   אמי על התערוכה, עלו בי מחשבות  
חזרתי להרגשה שחוויתי כשקראו לי טובה, מקום   כל כך סודי בחיי, כמעט ואינו מדובר, עלי   להיות   " טובה" בשבילה  

בזמן העבודה  , אמי חזרה וספרה לי על חלומותיה בילדות  , על האין בחייה בלי אמא .

אף פעם בעצם לא   שמתי לב, כמה יש בי צו פנימי בשושלת המשפחתית  , להמשיך את הדיבור של אמה, כאילו עלי לנחם   אותה כמו אמא.  

בעבודות אמי מתכתבת עם אמה ישירות, מדברת   איתה דרך הציורים,  "...אמא, אני כאן  ", .. אמא למה לא קנית לי כלב?"  ,     "..אמא   חלמתי חלום רע".

מעולם לא זכיתי לשמוע   מה אמי אמרה לאמה .

לא הייתי מודעת   שיש לה אמא, ושאולי היא אוהבת אותה יותר   ממני ?.. 

האמנים המשתתפים:  מאיר אגסי, גרי גולדשטיין, איטה גרטנר, דב הלר, דרורה דקל, טליה טוקטלי,

התערוכה נפתחה ב- 15.11.08.

סיום: 3.1.09.

אוצרות - ענת גטניו ודרורה דקל