חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
על הצייר והמספר עמנואל בר-קדמא עמוס אריכא
בימים אלה מתקיימת תערוכה חדשה של היוצר עמנואל בר-קדמא (בצדו מציגה את עבודותיה הפסלת מירה כסלו ויכסלבאום), החוזר כדרכו להציג עבודות על נייר בגלריה של עמליה ארבל בצפון תל-אביב, ליד הנמל. זו הזדמנות שאין להחמיצה ולהציג לחובבי יוצר ויצירה
משהו מדמותו רבת הפנים של איש זה השולח ידו בציור ובכתיבה.
אומנם הוא כבר זכה והציג עשרות תערוכות, מהן בשותפות עם אמנים נודעים כפרדי פביאן, שמואל בונים, אבינועם קוסובסקי, הרולד רובין, אילנה שגיא ואחרים, אבל לעתים נדמה שטרם זכה בהערכה לה הוא ראוי מכבר.
עמנואל בר-קדמא עובד בנייר, בעיקר בגדלים של חצי גיליון וגיליון שלם. בישראל הוצגו רבות מעבודותיו בגלריה ארטה בירושלים, בתיאטרון העירוני בחולון, בגראפיקה 3 בחיפה, בבית אגודת הציירים בתל-אביב ובמסגרת תערוכות קבוצתיות שונות. אבל הוא לא משך ידו גם מהצגת עבודותיו בחו"ל והצגתן היותר מוכרת התקיימה בפריז ברובע ה-11.
עבודות נייר אחרות שלו הוצגו על-ידי עמליה ארבל בתערוכות שונות שקיימה בהתמדה במשך שנים רבות במרוצת מסעותיה הצבעוניים ברחבי עולם. יקטן המצע מלהשתרע ולהקיף מלוא פעילותה האמנותית של עמליה בחו"ל, אך על-פי היקף עשייתה התוססת והמוכרת לנו מהארץ ידוע שעשתה רבות להוציא שם לאמנים שונים שלנו אפילו במקומות מרוחקים ביותר שאחדים מהם נמנים עם הציוריים והמסקרנים בעולמנו. גם שם שזפו עיני חסידי הציור את עבודות הנייר המעניינות של היוצר הישראלי בר-קדמא.
אי-אפשר לשרטט בנאמנות את דמותו העדינה כמעט שברירית של האמן שעל פניו נסוכה בדרך כלל ארשת מעורבת מעגמימות ובת-צחוק אירונית דקה, מבלי לנסות להאירה בפרקי חיים שונים, המייצבים אותו גם כאחד המברכים הטובים של אמנים נחשבים יותר או פחות בארץ.
את זאת עשה במשך קרוב לארבעים שנה בעבודתו כעיתונאי בעל-שם בעיתון "ידיעות אחרונות". במשך שנים עסק בעריכה ברמות הבכירות ביותר, בין היתר היה עורך המוסף "7 לילות" וסגן עורך ב"7 ימים". מעבר לכך ערך וכתב את המדור הנודע "אורות הבמה" אותו קיבל מידי עורכו וכותבו הראשון העיתונאי המנוח ישעיהו בן-פורת. במרוצת הזמן הוסיף מדור נודע לא פחות ושמו "עולם יפה" שכיסה תחומים שונים והתמסר גם לכתבות מגזיניות רחבות-יריעה ששם כבר ניתן להבחין גם ביכולת הכתיבה הדקה שלו.
לאורך שנים אלו ליווה בר-קדמא יוצרים רבים במחוזותיהם השונים כשהוא מגלה מידה גדושה של אהדה לאלה שנמצאו ראויים בעיניו, ואלה לא היו מעטים. תמיד התגלה כמבקר ומעריך בעל חוש להבחין היטב בין נכון לשאינו, היודע להשחיז עט מבקר מכאיב כשכזה נדרש, אך בעיקר יודע איך לגמול בעידוד נדיב ליוצר ראוי. בין זכויותיו ייסד וערך (ביחד עם תמי זילברג) את "אקסיומה" אתר הנחשב כחלוץ בין כתבי העת המקווננים המתמקדים בנושאי תרבות ואמנות. קשיבות זו שגילה כלפי רחשים וצלילים העולים מחללו של בית היוצר, הקנתה לו מכבר מעמד מיוחד בקרב אמנים כאיש המצטיין ברוחב דעתו.
אלא שסיפורו של עמנואל (יאנוש בפי מיודעיו) מתחיל הרבה לפני כן, בהשירו מעליו את אדרת העולה החדש לארץ-ישראל ובקנותו לעצמו אחיזה ברורה בארץ-ישראליות, או אם תרצו בהיחשבו לצבר לכל דבר. הוא נולד בבוקרשט והצליח לעלות עם בני משפחתו לארץ בשלושים ותשע, כמעט ערב פרוץ מלחמת העולם השניה. תחילה התגוררה המשפחה בחיפה, הוריו, שני אחיו התאומים (אחד מהם נפטר בגיל צעיר) והוא עצמו. זו תקופה שלא הותירה בקרבו זיכרונות רבים להשתבח בהם. אולי משום שבני המשפחה נקלעו לסביבת מגורים שלא ידעה איך לעכל את החדשים מקרוב באו.
כשנתיים יותר מאוחר, בשנת 1941 החליטו ההורים להעתיק מגוריהם לתל-אביב ובפעם זו קלעו לאחת הסביבות הנעימות והתוססות ביותר מבחינת פעילויות לילדים ובני נוער. הם מצאו לעצמם דירה באחד הבתים הנאים בצפונו של רחוב בן-יהודה. הסביבה שהיתה מוכרת שנים רבות בכינוי "צפון תל-אביב" טרם התעצבה כאזור בנוי כהלכה ורק פה ושם ניכרו גושים בנויים מוקפים בשדות ובמגרשים, ומנגד במערב השתרעו הדיונות הארוכות שלאורך שפת הים מתגבהות מעל מצוק הכורכר.
אך כבר הוקמו באיזור מרתק זה צריפי תנועות נוער תוססות, בתי ספר מתקדמים העולים בטיבם ובנוחיותם גם על אלה שנבנים בזמננו, מגרשי משחקים ומעל לכל אלה נמצא בהישג יד ורגל הים הפתוח למרחבים עצומים. תחום צפוני זה נחתם בירקון ובנמל תל-אביב. בר-קדמא התקבל ללימודים בכיתה ד' בבית ספר לדוגמא שהבולט בין תלמידיה היה נער תמיר וגבה קומה, התלמיד הצטיין אורי ישראלי, זה שלימים כונה הסטיפנדיסט. כינוי שהוצמד לתלמידים המעולים שהודות להישגיהם זכו במילגת לימודים מלאה לארבע שנות התיכון.
שהותו של בר-קדמא בכיתה זו והתיידדותו עם חבריו ללימודים זכתה בקיצור "פז"מ התאקלמות" הודות לחברותו עם אורי ישראלי. ידידות זו בין מי שהוערך כסמל הצבריות לבין מי שעדיין נחשב לעולה חדש הפכה את בר-קדמא תוך פרק זמן קצר לאחד שלנו. שם, בין תלמידי כיתתו, הוא גם רכש לעצמו את הכינוי יאנוש, ומעשה שהיה כך היה: באחד הימים ביום הולדתו של חברו אורי הביא לו בר-קדמא כשי ספר אהוב עליו. היה זה ספר שכתב המחנך, הסופר והרופא היהודי הנודע מווארשה, יאנוש קורצ'אק, "הנער העקשני", המספר את סיפורו של לואי פסטר. מכאן התקצרה הדרך להדביק לבר-קדמא את שמו של האיש הדגול הזה, כשם חיבה שמלווה אותו לאורך מסילתו מאז ועד היום.
מכאן לכאן, לאחר שהשלים את לימודי התיכון יצא בר-קדמא לשלבים האחרים של התגבשות הישראלי הצעיר באותם ימים, שכללו פרק חיים צה"לי וחיי שיתוף בקיבוץ עם חבריו מתנועת הנוער. לימים עתידים חומרים מרגשים מעונה זו של חייו לקבל ביטוי ספרותי מעולה באחדים מסיפוריו הקצרים. הרצון לכתוב בער בתוכו אך עדיין היה עליו להמתין עד שהסופר שבו יפרוץ מסילה. בצעירותנו גלגלנו לפ
הבעיה היתה שלכתיבה עיתונאית חוקים משלה ולעתים היא מרחיקה את הכותב מכתיבה סיפורית שהיא הרבה יותר תובענית. וכך נדחק בינתיים רצונו של בר-קדמא לכתוב סיפורים לימים יותר מאוחרים, אך בהדרגה חצב מתוכו את הצייר שבו. הוא לא יצא בברקים ור
אחד המבחנים המסקרנים בחייו היצירתיים של צייר היא יכולתו לרשום עירום, בעיקר עירום נשיי. המשיכה להתמקד מבחינה אמנותית בגוף האישה אינו בהכרח ביטוי לתשוקה מינית, או תסכול כזה או אחר בתחומי משיכה של גבר לאשה, ולהפך. המשיכה לגוף הנשיי קיים אצל יוצרים רבים בגלל היותו מקדש לקווים ארוכים ומתנגנים, שכמו מוצאים לעצמם בסיס איתן בגוף האישה המפרה אותם ואת דמיונו של המתבונן. רק ציירים בעלי עין ורגישות דקה לחן היצוק בגוף הנשי-אימהי יכולים למצות מתוך עצמם את מיטבם.
נשיות
רישום עירום
בר-קדמא הוא רשם מובהק של עירומים. אמנם לא כולם בדרגה שווה, לא בכולם הוא ממצה עצמו ומגיע לשיאו. אבל בטובים שבהם הוא מוכיח פעם ועוד את היותו רשם כן, רגיש, האוהב ומאוהב בנושא שלו. באותם רישומים כובשי-עין מוכיח בר-קדמא כי הוא יודע היטב את סוד התמצית – ביכולתו להסתפק בקו מרומז, חומק תוך התעגלות, מתפוגג ונעלם אך חוזר ומופיע בנקודה אחרת והדמות עולה לפנינו שלמה מבחינת כוונת הבעתה. גם יכולתו להבין את הקו שהוא מותח מבחינת חוזקו או עוביו מסייעת לו ליצור את הפרטיטורה של הגוף אותו הוא מטביע כחותמו האישי בגליון הנייר הפרוש לפניו.
שתי נשים
פעמים מסתייע בר-קדמא בכתם צבע אותו הוא מניח כמו באקראיות רשלנית פה ושם, אך עצם קיומו כמדליק את הנייר באור נוסף, הבוקע מהחומר עצמו. אין זו "המצאה" או חידוש של בר-קדמא, שכן גישה זו מלווה רשמים מכבר. אבל לא כל אחד ניחן במינון המתאים להנחת כתם צבע כלשהו שעל-פי אופיו הוא חורג מתכונת החומר המרכזי.
בר-קדמא מוכיח בציוריו את יכולת איזונו בעבודותיו בין קו לכתמים ואינו נרתע מלנסות ולהעיז, גם כשלעתים התוצאה אינה משיגה במלואה את כוונתו. אבל במקרים רבים עולה בידו ליצור דיאלוג מעניין בין קו לבין כתם צבע. בתהליך זה הוא משיג מתחים מסקרנים בין חלקי גוף שונים ותנוחות שונות המקרבים את הצופה בעבודה לתחושה שגם הוא עצמו חלק מתהליך היוצר. זהו הישג משמעותי מבחינתו של האמן.
בנקודה מסוימת במסלול הקריירה היצירתית התחיל בר-קדמא לקשור עצמו שנית לשולחן הכתיבה, להגשים את רצונותיו משחרו. את תחילתו כמספר סיפורים עשה בשנות החמישים, כמעט על-סף בחרותו כאשר פרסם סיפורים לילדים אך לא משך ידו גם מסיפורים למבוגרים. את סיפוריו לקוראים הצעירים.
פרסם תחילה בעיתון "במעלה" היכן שעבד גם כעורך תחת ידו האמונה של משה מוסינזון. אך גם פרסם אותם בשני שבועונים נודעים, האחד "דבר לילדים" והשני "על המשמר לילדים". ואילו את סיפוריו למבוגרים פרסם בשני ביטאונים שרק בודדים זוכרים אותם כיום, ב"מאבק" ו"בשער". בשנים האחרונות חזר ופרסם סיפורים קצרים כתובים היטב ומלוטשים בהם הוכיח את יכולתו כמספר אנין, אמנם קשוב לעצמו אך לא פחות לאחרים, תכונה שהיא ביסודו של כל מספר משובח.
לא מכבר הוציא לאור בהוצאת "מסדה" קובץ "סודה של לי" המחזיק באחד-עשר סיפורים המאירים שנות ילדות ונערות ופינות אחרות בהן נתקל בדרכו. זהו קובץ בשל המעביר אותו לאחר שנים ארוכות בשער היוצר הסופר, ובידו מעתה קבלה של ממש.
ניתן לומר בלב-שלם כי עמנואל בר-קדמא הוא יוצר בשני מחוזות ובעל מיתרים מתוחים כהלכה מהם הוא מפיק צלילים אמיתיים.
גלריה עמליה ארבל
שער ציון 3,תל אביב
טלפון: 03-5444398
|
|
