חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
על הסוסים של רזיה, או: רזיה באוכף עמוס אריכא
גם אמני ארץ-ישראל ולאחר מכן במדינת ישראל, הקדישו תשומת-לב מיוחדת לבעלי החיים המגלים מסירות ונאמנות בלתי רגילה לאדם. אחדים מהם הפליאו לעשות בהם שימוש, והדוגמא הקולעת ביותר היא זו של נחום גוטמן (1898 - 1980). סוסיו, חמוריו, ובעלי כנף שונים קיבלו אצלו ביטוי בקשת רחבה, סייעו לו גם בנתיב הספרותי החשוב שלו. גם הצייר ישראל פלדי (פלדמן- 1892 - 1979)), נספח ליוצרים האלה ובשנותיו האחרונות הרבה לצייר בעלי כנף ובצבעוניותם מצא לעצמו ניחומים, שכן אמן-מחפש ובלתי נלאה היה כל-חייו. גם ראובן רובין (1893 - 1974), צייר ורשם סוסים, לעתים הפליא בהעניקו להם מעין מגע של יצורים קדמוניים. והרשימה ארוכה והלאה ממנו, ואף מגיעה לשיא יצרני שלא היה דומה לו אצל מנשקה קדישמן.
אפילו בפיסול הוכיחו כמה וכמה פסלים ישראלים את יכולתם בתחום המרתק הזה. האחד, שהיה ראשון לעושים, הוא אברהם מלניקוב (1892 - 1960), שהקים את הפסל הנודע של ה
כאמור, בדורנו הדמות המפורסמת ביותר בין אמנינו שהצטרפה לאלה המבטאים בעלי חיים, הוא מנשה קדישמן, שגילה דרך פסיכולוגית מופלאה להפוך רבים מאתנו למעריצי כבשים שאין הוא חדל מלייצרם, כנראה מתוך אהבה גדולה, זכר לימי נעוריו כשהיה רועה צאן. כבשותיו כבשו רבים מבתינו וכך כמדומה נולד עדר הכבשים הגדול בעולם. אבל תרומה מעניינת לאמנות מצא מנשקה דווקא בחלונות שפתח בכרסי החמורים שעיצב בסגנונו השטוח וחד-ממדי ואשר נחתכו מלוחות ברזל על-פי הסקיצות שלו. גם בפתחים אלה הצמיח קדישמן ברוש ובית, והגדיל בחוכמת היוצר להניח לחלק מהנוף האמיתי להשתקף בעדם. זהו גימיק לא רע. אך כי בין אמנות לשמה לבין להטוט קישוטי יכולות להישאל שאלות רבות. לעומתו של קדישמן באה והופיעה אמנית פיסול צנועה והראתה בדרך פיסולה איך לוקחים את אותו אוויר ואותו נוף והופכים אותם לחומר יצירתי מרשים באיכותו ואפילו מעורר השתאות.
פסלת רבת כישרון זו היא תושבת וותיקה ברמת השרון ושמה רזיה גרשון, ועבודותיה מתקופות שונות מוצגות בביתה. גם היא כמנשקה ויוצרים אחרים אוהבת בעלי חיים. גם היא כיוצרים נוספים מצאה בחיות הידידותיות האלה דרך לבטא אותם בעולמה הפיסולי, ובמהלך התפתחותה כיוצרת גיבשה גישה מקורית ומשכנעת בערכים האמנותיים שלה. עדות לכך נמצאת ביצירותיה המתמקדות במשפחת הסוסים ומבוצעות על-ידה ברמת פיסול שהיא הישג אמנותי במקוריותו גם בדורנו, דור המבורך ביוצרים לא מעטים שתרומתם נחשבת ומוערכת. פסלי הסוסים שלה שנוצרו במרוצת השנים האחרונות הם עדות מרשימה לתנופתו של אמן בן זמננו. למרות שעבודות אלה מזוהות כמשויכות לתחום הפיגורטיבי, הרי הודות לפרשנות האקספרסיבית של הפסלת מדובר ביצירות בעלות עוצמת ביטוי מקורי. אי-אפשר שלא להיעצר ליד יצורים אצילים אלה של רזיה גרשון ולספוג מאותו קסם שמשרה עלינו עבודה שנולדה משאר-רוחו של יוצר.
דגם ראשוני מוקטן של סוסים שועטים.
לא פעם נתקלתי ביוצרים שלא נודעו ברבים משם שאינם "מסתדרים" במבוכות היחצ"נות, למרות שהם מודעים לעובדה שמלאכתו של אמן מעולם לעתים קרובות מדי איננה מסתיימת ביצירתו. ודווקא בשטח המיוחד הזה, השיווק, שלכאורה אין לו קשר עם חשיבות היצירה, דווקא בו לעתים מתחילה היצירה את דרכה הארוכה והנפתלת לתודעתנו. שכן אחרת היא אינה זוכה בחשיפה ראויה ואינה נצרבת בתודעה המשותפת, ובדרך זו נוסף עוול על הר של עוולות שכאלה. יכול הייתי להרכיב רשימה ארוכה של אמנים שיצרו יצירות בעלות משמעות וערך ולא נודעו כי היה להם משעול נכבד וחשוב משל עצמם. מי שראוי להזכיר אותו ברשימה כזאת הוא מבקר האמנות המוערך גבריאל טלפיר (1901 - 1990) שברבעון הנודע שלו "גזית" התמיד לתקן עוולות שכאלה. אין לי ספק כי אילו זכה להכיר את רזיה גרשון היה יודע איך למקד בה את זרקוריו.
הפעם אינני רוצה להחמיץ יצירות מרתקות של אמנית שעברה דרך ארוכה וקשה באותו מחוז של אמנים שלכאורה אינם מולידים כותרות חדשות אחת לבקרים מפני שאינם טורחים לעבור את "המסלול המקובל", אך לאמיתו של דבר הם יוצרים מוערכים. יתרה מזו, הם מוצאים את הערוץ האישי שלהם ואינם חדלים מלגלות בתוכם עוד ועוד רבדים ולהפתיע בעוצמת כישרונם שהנפח שלו הולך וגדל עם השנים החולפות. כל אחד מבין יוצרים אלה הוא סיפור מיוחד לעצמו. כזה הוא סיפורה של רזיה שעברה ממחול ותנועה לתחום הפיסול.
אם מדובר במושג של צמיחה בלתי-פוסקת כהמחשה לגבי נחשול יצירתה המעורר השתאות, הרי יהיה זה תיאור נאמן של האישה היוצרת הזאת שבולטת בייחודה בקרב קהל המפסלים והמפסלות בארץ. מעת לעת היא מפתיעה את יודעיה בפסל חדש
המצטרף ליצירתה העשירה ובו היא חוזרת ומפתיעה בכושר הזינוק היצירתי שלה; בבת אחת היא נדמית כקופצת בשניים ואף יותר שלבים כלפי מעלה, ומפליאה לעשות ואינה חדלה מלהתחדש.
יכולתה רבה החל בדיוקנאות, דרך פסלי מחוללות ועד לעירומים בעלי נימה ארוטית משכנעת. עינה חדה וידה בטוחה והיא איננה חוששת מלהתנסות ולחפש אחר מחוזות חדשים. בתחומים בהם היא עוסקת שנים רבות ניכרת אצלה מכבר יכולת מקצועית מרשימה. דוגמא בולטת למרחב יכולותיה הן הדיוקנאות שהיא מעצבת. דיוקנאות שאינם נופלים במשהו מדיוקנאותיו המפורסמים של הפסל היהודי האמריקני הנודע במחצית הראשונה של המאה העשרים, ג'ו דוויידזון, שבשנת ארבעים ותשע גם הוזמן לארץ בכדי לפסל את ראשיהם של מנהיגי המדינה היהודית שזה עתה זכתה בעצמאותה. השוואה בין הדיוקנאות של דוויידזון עם אלה של רזיה מחמיאה ליוצרת שחיה בקרבנו. צריך לראות את גלריית הראשים המפוסלים שלה בכדי לעמוד על ממדי כישרונה המובהק, עינה החדה וידה הבוטחת העושה בחומר, בכדי להאמין בתוצאות המרשימות.
לא סתם התמקדה רזיה בסוסים. לא הייתה זו הפעם הראשונה שבעלי חיים גירו את דמיונה עד למעשה. לא הייתה זו פעם ראשונה שבעבודתה בנושאים כאלה הזניקה אותה במעלה נוספת. אבל בסוסים שיצרה הוסיפה לעצמה ממד של פסלת שחשוב להביאה לידיעת הרבים; ביצירות אלה עלה בידה להפוך את האוויר לחומר פיסולי שהוא חלק בלתי-נפרד מהן. את שגילה בגאוניותו הנרי מור הצליחה רזיה להפוך למשהו משלה. בעוד הפסל האנגלי הגדול חיבק את האוויר והפך את חלליו לחומר שקוף אך קיים במוחשיות בפסליו, חזרה על כך כעבור עשרות שנים הפסלת מרמת השרון, בתוספת אחת חשובה: היא הוסיפה את המשהו החשוב שלה, את הצליל המיוחד לה.
סוסה וסייחה בגדול טבעי – והפסלת רזיה גרשון
רזיה גרשון חיברה מימד משלה לחומר השקוף והמשקף הזה. כאילו רשמה באוויר רישום בחומר מוצק ובקו הרוטט שלה - והגישה לנו יצירה בתפישה רעננה, שכן לא מעטים ניסו את הדרך הזאת במידה הצלחה כזו או אחרת ורבים החמיצו אותה, ביניהם אמנים ששמם הולך לפניהם. בידה צלח המעשה הנכון. בפסלי הסוסים האלה, לעתים סייח בודד, לעתים סוסה בחברת סייחה, לעתים סוסים שועטים כנמצאים במרוץ בשיאו, עלה בידה לממש את שראתה בעיני רוחה ולהיווכח שהדמות שלכדה הפכה למציאות, ליציקת ברונזה שרירה וקיימת. בתהליך מעניין זה היא שומרת על החיוניות הבלתי רגילה של החיות המרשימות האלה, ואף מעצימה אותה בעזרת חותם הקו האישי הברור שלה.
|
|