הדפס משי (רשת) לרשות האמנות

המאמר סוקר בקצרה את המושג הדפס רשת, לידע כללי ללא הסברים טכניים.
הסברים מעמיקים והתנסות מעשית ניתן לקבל בסדנת האמן.
התהליך הבסיסי מתבצע כאשר על מסגרת מתוחה רשת צפופה, אותה סותמים (בשיטות שונות), במקומות בהם איננו רוצים שיעבור צבע.
טכניקה זו הייתה ידועה בסין וביפן לפני שנים רבות. על גבי מסגרת, היו נמתחות שתי וערב, שערות זנב סוס, עליהם הודבקו שבלונות לחסימת מעבר צבע. בשלב מאוחר יותר השתמשו בחוטי משי (מכאן השם, הדפס משי). החוטים נפגעו קשות על ידי השימוש בצבעים, וחמרי ניקוי. רק עם המצאת הניילון והפוליאסטר, התרחבה השיטה ונמצאו לה שימושים רבים, במגזר התעשייתי והעסקי, בתעשיית הטכסטיל, כרזות, שלטים, כלים, קרמיקה וגם להדפסת מעגלים אלקטרונים לשימוש מכשירים חשמליים.

שיטה זו נמצאה מתאימה לקבוצת אמנים המזוהה, כאמני זרם ה"פופ-ארט", בעיקר אמנים אמריקאים כמו רוברט ראושנברג, רוזנקויט ואנדי וורהול. הם מצאו בהדפס את היכולת המהירה לבטא את רעיונותיהם על הנייר או הבד. וורהול גם הציע להדפיס מהדורות רבות ובכמויות רבות, שיהיו שוות לכל נפש, כדי להכות את הממסד האמנותי המסחרי. (בסופו של דבר, זה לא צלח והדפסיו - מרילין מונרו, ז"קלין קנדי,בקבוקי קולה, נמכרים בסכומי עתק).

שיטות בהכנת הרשת להדפסה:

בתהליך  הכנת הדפס צילומי : מורחים את  הרשת באמולסיה, מייבשים, מניחים  שקף, חושפים לשמש, רוחצים לעצירת התהליך, מייבשים שוב, מדפיסים ומנקים.

הדפסים - משהו שכדאי לדעת:

בתוך המבוכה הקיימת היום איזה הדפס לקנות - מה מקורי ומה לא, מורה נבוכים קצר למתלבטים במה לבחור.
בהעלאת הנושא לדיון אין משום סקירה רחבה   על הטכניקות השונות, שמות יוצרים ויצירות מפורסמות במבט היסטורי - אלא בקצרה נגיעה בתחומים השונים של יצירת הדפסים.

דפוס בלט - מאופיין כתחריט עץ ולינוליאום, ע"י הוצאה וחיתוך נמרח הצבע רק על המשטחים הבולטים - ע"י הצמדה לנייר ובעזרת מכבש או גליל נעשית ההדפסה.

הדפסי שקע - עשו בעיקר על פלטות נחושת- ע"י חריטה במסמר, שיוף או צריבה, בעזרת חומצה מאכלת, מוחדר הצבע לתוך החריצים- בעזרת מכבש ולחיצה מועבר הצבע לנייר.

דפוס שטח-ליתוגרפיה - השיטה בנויה בעיקרה על ציור על גבי אבן גיר ישרה בצבע שמנוני אח"כ ע"י הרטבה במים, נעשית דחייה ומודפס רק הצבע המצויר,שיטה זו הומלצה והתקבלה במכונות דפוס ה"אופסט".

הדפס-רשת (משי) - השיטה הייתה ידועה בעבר הרחוק בסין וביפן- עברה שינויים ונעצרה עם חוטי המשי (מכאן השם), החוטים נמתחים על גבי מסגרת שתי וערב בעזרת שבלונות או דבק- נעשית חסימה שאינה מאפשרת לצבע לעבור.

א. היצירה תתבצע ע"י האמן במו ידיו או בפיקוח צמוד.
ב. חתימה ומספור הסדרה או A.P  המסמל ניסוי בגובה 5% בלבד.
החתימה תעשה בשולי הדף למטה בעפרון בלבד.
ג. גלריה או מוסד שיוסמך-יבדוק את הנאמנות בסדרה- ורק לאחר אישור תושמד הגלופה או הפלטה כדי שלא יצאו מהדורות נוספות.
אלו עיקרי ההחלטות החשובות.

ברור שעם התפתחות המהירה של מכונות הדפוס - המצלמות הדיגיטאליות והפקסימיליות- השוק הזה נפרץ בשיטפון ללא מעצור. אמנים חשובים ומפורסמים לא עומדים בפני הפיתוי לתת את חתימתם על גבי סדרות גדולות בהסדרים כאלה ואחרים- כאשר ההדפסים נמכרים תחת שם כמו "הדפס אמנותי" "מקורי" או "בחתימת האמן" - לנוכח זה אין פלא במבוכה של הציבור-הרוצה לראות בזה השקעה ונכס (לא מדובר במי שזה מוצא חן בעיניו - בלי חשיבות מסחרית).
במקרה כזה אין מנוס מהתייעצות עם מומחים או שמאים שמקצועם בכך.
הבאתי את עיקרי הדברים לפתיחת דיון בנושא ואשמח להרחיב אם יידרש.

על המחבר:
אמן ישראלי ותיק, יוצר בסדנת הדפס רשת בכפר יהושע.
הסדנה מאכלסת ציירים, גמלאים, סטונדטים - כל אחד לצרכיו.
יורם לילך לימד בעבר במכללות שונות כגון: גורן יזרעאל, מגידו, אורנים וקרית האמנים בטבעון. כעת מלמד בסדנא שלו בכפר יהושע, נחלה מס´ 70.

אתר אישי

מאמר על יורם לילך בטקסטורה