לצייר סיפורים ולכתוב ציורים

הכתיבה של סיפורים על הקיר יצרה רישום כוריאוגרפי המוביל את הצופה לנוע בתוך העבודה ולדבר עם הקיר עצמו. הקיר נגאל מהיותו מהות שרירותית שתפקידה להוות רקע תומך לעבודות אמנות והופך לישות חיה. לגוף.

דימויי גוף מאפיינים את עבודתי הפלסטית ואת הכתיבה שלי כנוכחות פיזית חומרית ומטפורית.

החל בציורי הטבור בהם עסקתי בדימוי הטבור כצלקת מטפורית לקשר ולפרידה מהאם ובהמשך הטיפול בפצע כאופציה של פתיחה. כ ´פה´ נוסף.

טבור ורוד ,    25cm x 25cm   שמן על בד

סדרת תפרים    -    40cm x 50cm גודל משתנה
חולצה מתוחה על מסגרת (סריקה והדפסה דיגיטלית)

אך המעבר מן העיסוק בציור לפתיחת כל אלה היה מעבר שהחל בקיר. קיר מטפורי. אך קיר לכל דבר.

קיר שנתקעתי בו אחרי 10 שנים של עמידה מול קנווס הציור התלוי על הקיר. קיר של אכזבה עמוקה מהאופן שבו התנהלתי עד אז עם היצירה שלי.

לראשונה ולאחרונה בחיי עלתה המחשבה שאולי הבחירה באמנות היתה טעות. ניסיתי לעזוב. הנסיון נכשל ואילץ אותי להתחיל לחפש אופציות חדשות לצאת מהמשבר.

לא היה לי מושג מה אני מחפשת. ובמשך תקופה של כמה חודשים ניסיתי כיוונים שונים.

יום אחד, לפני שבע שנים, התגלגל לידי ספרה של ג´וליה קמרון ´דרך האמן´ ( הוצאת פראג ). הספר הזה פתח בפני טרמינולוגיה של מושגים שמעולם לא נתקלתי בה במוסדות שבהם למדתי ("בצלאל" ) ובהם לימדתי ("ויטל", "שנקר" ).

ובתוך זה פתאום התחלתי לכתוב ולשמוע את עצמי נותנת שמות לדברים שעד אותה נקודה היו ´ללא כותרת´. הערפל התפזר ושמות חדשים נולדו לעבודות חדשות כשיכולתי לנסח את התוכן שאני עוסקת בו ולהיות ממוקדת כלפי פנים וכלפי חוץ.

זה מה שאפשר לי גם ´לצאת מהסטודיו´, הן במובן הפיזי, של חלל עבודה והן במובן המטפורי- להשתחרר מסמל הזהות שהוא ייצג עבורי, ולהתחיל ליצור בכל מרחב שאני חיה בו.

התחומים השונים של חיי: היצירה, ההוראה, האמהות, הנשיות, שעד אותו זמן התנהלתי בהם כארבע נשים שונות שהתנהגו והתלבשו באופן שונה, הפכו למערכת אחת שבה כל התחומים שותפים ומזינים זה את זה במקום להתנהל כמערכות נפרדות.

אך הדרמה הגדולה ביותר התרחשה דווקא בתוך היצירה, כשתהליך הכתיבה החל להתרחש במקביל לעזיבה של הציור ונוצרה דיכוטומיה בין הקול של האשה המציירת לקול של האשה הכותבת.

ההתפצלות המבהילה של הזהות היוצרת לשני קולות, אחרי שנים של חיים בתוך זהות של ´ציירת´ הובילה לצורך לכונן דיאלוג בין השניים. דיאלוג שנוצר במפגש עם מרחב אחר שאינו ציור ואינו כתיבה. החלל.

האופציה לכתוב בתוך חלל, כרישום בתוך מרחב של זמן, בתוך מקום פיזי וויזואלי, בתוך קונטקסט של אמנות המאפשר כניסה לתודעה אחרת של חווית הקריאה. הסיפור הנכתב כקו רישומי, כמוליך מנטלי ופיזי המכתיב את הכוריאוגרפיה של הצופה במרחב התצוגה והחיבור לדימוי וויזואלי חומרי משתנה, הם החומרים שמהם נוצרו עבודות המיצב שיצרתי במקומות שונים בשנים האחרונות.

(במיצב- מיצג ´סיפורים במסדרון´ בגלריה בתאטרון "תמונע" 2002,     ´הקיר שלי´ בתערוכה ´משתפי פעולה´ במשכן לאמנות בעין חרוד 2003,  במיצב ´לילה טוב שינה מתוקה´ בגלריה נחשון, קיבוץ נחשון 2003,   המיצב ´מיץ פטל´ ב´אמנות הארץ´ שאצרה רותי דירקטור 2003, במיצב ´קירות חיים´ בתערוכה ´לשלוף שפן מהכובע´ שהוצגה בגלריה העירונית ברחובות,  ובגלריה של מרכז ההנצחה בטבעון 2004 ועוד.)

 

קירות חיים - מיצב קיר בגלריה העירונית רחובות, ובגלריה של מרכז ההנצחה טבעון

מאותו מקום נולד החיבור לתחום נוסף, לאוצרות.

´פרויקט פסאג´ - אותו אצרתי במשך שלוש שנים בגלריה בתאטרון "תמונע" היווה צומת מרתק של חשיבה על חלל, דיאלוג עם אמנים בתהליך היצירה שלהם וכתיבה.

סיפורים במסדרון - מיצב- מיצג בתאטרון תמונע

הוצג כפרויקט מיוחד ליום האשה 8.3.02   בגלריה בתאטרון תמונע
בשיתוף עם נאוה צוקרמן משתתפות: מיכל דביר ועדיה   גודלבסקי

בתקופה האחרונה אני מעמיקה לתוך הכתיבה ובמקביל חוזרת לדימוי הציורי. אני חושבת שאני פותחת מרחב נוסף במפגש בין הציור והכתיבה כשאני מתחילה להפריד ביניהם מתוך תחושת ביטחון שהם יכולים להמשיך להתקיים ולהזין זה את זה מבלי להיות אינטגראלים.

העבודה ´לדבר אל הקיר´ היא מעין ציור שנעקר מן הקיר עשוי כולו חורים שנקדחו ובחלקם תקועים דיבלים אדומים.

לדבר אל הקיר - מיצב קיר בתערוכה קבוצתית באום אל פחם, מרץ 2007.

בסדנת המרתון שנקראת ´לצייר סיפורים ולכתוב ציורים´ אני מובילה את המשתתפים למסע מטורף של מעברים ממדיום למדיום. בטכניקות שונות ובהחלפות תפקידים המוח מטלטל בסיעור מוחלט מן הצד הימני לשמאלי ועולם חדש של חוויות ודימויים מתגלה כארץ חדשה וקסומה.

זוהי עבודה חוויתית שבה המעבר ממדיום למדיום משחרר מהתלות במדיום ובטכניקה ומתוך כך פותח את האופציה של שינוי נקודת המבט ככלי ליצירת תפנית יצירתית בתהליך העבודה.

העבודה בשני הערוצים מאפשרת עבודה עם ההתנגדויות לתהליך והפיכתן לחומרי גלם רעיוניים וכן

ל ´הגברת הווליום´ לשמיעת ´הקול האישי´ ממנו מתחיל להיפתח מאגר דימויים חדש ואישי.

העבודה בסדנה, המוגשת מנקודת מבטי כיוצרת, המשלבת בעבודתה ציור כתיבה ומיצב מאפשרת התבוננות אמפאטית בתהליך היצירה כאמצעי ליצירת פריצות דרך.

כותבים מוציאים תחת ידם יצירות ונושאים שלא ידעו על קיומם, ואמנים פלסטיים מגלים רעיונות חדשים ושמות לעבודות חדשות שהם רוצים לעשות.

מרצה עצמאית המקיימת סדנאות ומלווה יוצרים בתהליכי יצירה.

לפרטים על הסדנא