הסימפוזיון לקדרות בתל- חי

חנוכה 2005 

הסימפוזיון לקדרות מתקיים מידי שנה במכון לאמנויות במכללת תל חי בחנוכה. מוזמנים אמנים אורחים מהארץ ומחו"ל שעיקר עיסוקם הקראמי הוא – אובניים. (האובניים - מכשיר עגול מסתובב, עליו מכין הקדר כלים. בעבר היה  בעל שני גלגלים  והונע באמצעות דחיפה  של הגלגל הנמוך הגדול יותר ומכאן שמו. כיום מונע באמצעות חשמל).

בתל-חי יש מחלקה ותיקה ללימוד קרמיקה, שלוש שנים. המנהלת כיום היא גון מריט רוזנסטון (עד לפני כמה שנים היה בן זוגה סידני רוזנסטון המנהל). שני אנשים יקרים, אוהבי קרמיקה וקדרים ייחודיים ומעולים בעצמם. 

כבוגרת בצלאל אני מתפעלת תמיד מהאווירה המיוחדת בתל- חי. פרט לקומפלקס המדהים הצמוד להר ומחייב רגליים בריאות, יש שם אוירה של עשייה וחברותא ואני מתארת לעצמי שהיא נובעת  גם מתפיסת עולם הומניסטית של המורים ואולי גם מהעובדה שלא מקבלים B.A....

השנה התקיימו כל ההדגמות באודיטוריום הנוח, מה שאיפשר לשבת בשורה האחרונה ולראות הכול, גם בזכות הצילום על המסך שלא החסיר שום פרט. תענוג,  גם אם מעייף מאוד – שנמשך  3 ימים.

כל שנה מוזמנים אמנים אורחים וגם חברי אגודת אמני הקרמיקה בישראל, ופרט ללימוד המרתק מהאמנים האורחים, מתקיים מפגש של אלה שכבר פועלים ויוצרים באופן עצמאי לבין אלה שעוד לומדים ומכירים את השמות...

עיניים נוצצות,עבודת צוות באירוח והזנת האורחים הרבים – גן עדן של שלושה ימים לקרמיקאים, כולל  "מאכלי צדיקים" – צ'ולנט מסירי ענק בערב אחד,סנדוויצ'ים  ופסטה עם משהו צמחוני בצלחות פלסטיק בערב השני. הכול טעים כשהנפש שמחה.

האמנים מחו"ל מוזמנים בדרך כלל בזכות פועלה הנמרץ של רות קורמן שמייצגת את הקרן  Israel  Craft  Foundation, ובזכותה כבר ביקרו כמה אמנים ישראליים באנגליה ולהיפך. השנה הוזמן לכאן – צ'וק דה סובאג'  Tjok  Dessauvage  אמן קרמיקה בלגי  וליאה לייטסוןLea  Leitson   קדרית אמנית מארה"ב. צ'וק הוזמן באמצעות הקרן הבריטית וליאה באמצעות קרן בנימיני. מהארץ הדגימו- הקרמיקאיות אסתר בק ואתל פיסרף.

צ'וק ליאה והמצלמה

הפוקוס הוא בדרך כלל על עבודת האובניים. התלמידים והאורחים באים ללמוד ולקבל השראה ואינפורמציה. כל אמן שמגיע ומדגים מוכיח כל שנה מחדש שאבדו ההגדרות הברורות אמנות- אומנות, פשוט אין גבול. כלי הפורצלן (חמר לבן ביותר שמבוסס על קאולין טהור וניכרה ליד סלע האם לפני שנכנסים לתוכו מינרלים ומתכות שצובעים אותו לחמר צבעוני שנאסף בדרך כלל בתחתיות ההרים לאחר המסע של הקאולין הטהור והמים) המסולסלים ומרקדים בידיה של ליאה לייטסון, מול צורות במבנה של  "בול" (הקרמיקאים משתמשים בשם הלועזי של הכלי הזה(bowl- - קערה לא שימושית, עם חלל זעיר שלא נועד להכיל שום דבר פרט לעצמה - של צ'וק. המבנים בצורת הבול(bowl)  הנצחי, הכלי האולטימטיבי לתה, מרק ומה לא, עתיק כימי האדם וגם מצע לביטוי אישי  של קוים, הדפסים וכל חותם שעולה בדעתו מעמיקת החשוב של צ'וק דה סובאג'.

מן ההתלהבות אתם ודאי מבינים שההדגמה והאישיות של צ'וק דב סובאג' היו בשבילי אירוע משאיר חותם. מאידך עבודתה של ליאה -  עוררה בי  פשוט אהבה. צ'וק אמן הקרמיקה האולטימטיבי שמביא את צורותיו לדיוק אסתטי, צבעיו המעטים המבוססים על טרה סיגילתה (מיד הסבר) אותם הוא חוקר כ-35 שנה:

אדום, שחור, לבן ועליהם סימנים מעטים ומכוונים היטב. בקיצור שליטה טכנית  מעולה, יופי ואמירה חזקה -  זה כל מה שאני רוצה לעשות כשאגדל. צ'וק יליד 1948, בלגיה. בן למשפחה נוצרית קתולית (אגב יש משהו דתי רוחני בעבודותיו לדעתי, דת-על ). הוא זכה בפרסים רבים, ביניהם הפרס הראשון בביאנאלה לאמנות הקרמיקה בפאנצה  Faenza   1993 שהוא מן הפרסים היוקרתיים בעולם הקרמיקה.

יש לו סטודיו עם 6 תנורים(!) כל עבודה הוא שורף לחוד -  קודם שריפה ראשונה, מה שניקרא "ביסק" בשפת הקרמיקאים (החומר דומה לביסקויט), לטמפרטורה יחסית גבוהה – כ 940 מעלות צלזיוס. אחר כך במיכל מתכת עם נסורת שמוכנס לתנור שעובד על גז, הוא שורף אחד אחד בטמפרטורה נמוכה – כ550 מעלות צלזיוס. במקרה ואינו רוצה שהעבודה תספח עשן בשריפת העישון הוא שורף אותה בשריפה בראשונה לטמפרטורה עוד יותר גבוהה-1100 מעלות ואז ה ט.ס. נאטמת לעישון. המקומות שהוא רוצה בם כן עישון יהיו אם כך המקומות שהוא לא כיסה ב ט.ס. והם יהיו מקומות הציור.

טרה סיגילתה בסגנון רומי

עבודה של צ'וק עם טרה סיגילתה מעושנת

 ליאה לייטסון התגלתה כאמנית מיצג מרתקת ומורה נדיבה שמסגירה כל טיפ אפשרי לעבודה עם הפורצלן ( הזהב הלבן) על האבניים. בידיה הפך החומר המיוחד הזה לכלי ומנגינתו גם יחד. יהודייה אמריקאית ובעיקר מקצוענית. עבודותיה מושפעות מהאמנות הדקורטיבית של המאות ה ה-19-18 בעיקר כלי הכסף, וגם מהטבע הצומח שהיה גם מקור ההשראה לאומנות הדקורטיבית דאז.

כמה נחמד לשמוע קבל עם ועדה שדווקא כלי כסף הם מקור השראה מודע לקרמיקה. היו ימים שהקרמיקה התגאתה בהשפעות ישירות מהטבע, מהאדמה, או מהמסורת של עצמה, רק לא מוצר מתכתי...הו פוסט מודרניזם משחרר! 

סט כלים של ליאה לייטסון

רהיטות ומובנות מילולית פלוס כוונות טובות לתת וגם אסתטיקה שמחה וקלת תנועה   – ליאה לייטסון. צ'וק דה סובאג' הבלגי, שכח לפעמים את האנגלית שלו. קשה לפעמים לתרגם עולם של מחשבה ועומק לשפה שאינך רהוט בה, אבל דווקא בגלל זה הרגשתי שהוא כאילו חוצב את מילותיו בסלע עם קולו הצרוד משהו, לא מחסיר שום פרט טכני ושום תהליך ומסקנה.   כשסיים לספר על עצמו ועולמו היצירתי, עמדנו על הרגליים   וצרחנו בהתלהבות. חוויה שרק קרמיקאים יכולים להבין.

את טכניקת ה"טרה סיגילתה" פגש צ'וק לראשונה בחפירות ארכיאולוגיות שנעשו ליד ביתו בהיותו בן 15 שנה, שרידי  כלים  רומיים.  אחר כך החל לגבש את צורותיו הפשוטות וצבעיו על הבסיס הזה,עבד כמה שנים ביפן – רואים. להלן מיצב הספיראלה שיצר שם. האובייקטים אגב גדולים. 

מיצב ספיראלות ביפן

הכלים – או מוטב נאמר המבנים- של-כלים Pot  Structures   לפי הגדרתו, נוצרים על האובניים הפוך ככפולי דפנות. השטח העליון הופך אחר כך לנושא המסר ולמצע של ציור,חריטה או הדפס-יומן.

בניית כלי כפול דפנות על האבניים

המבנים דמויי הקערות (שהחלל הפנימי שלהם רק סמלי) נצבעים בטרה סיגילתה – שהיא עבור הלא קרמיקאים שביניכם – אבקת חמר מומסת במים ועוד חומר (סודה סיליקט) מעורבבת, מושרית כמה ימים, שוקעת, למעלה מרחפים החלקיקים הקלים יותר של התמיסה. אוספים את השכבה העליונה, שוב מערבבים, שוב נותנים לשקוע וחוזר חלילה כמה פעמים עד שמקבלים תערובת הומוגנית שחלקיקיה אינם שוקעים. את התמיסה הזו מושחים על הכלים מספר פעמים וממרקים (מבריקים) עם שקית ניילון (תחי הקידמה) בין כל שכבה ושיכבה.

הטכניקה ידועה בעיקר מתקופת יוון רומא והיו ימים שסודה אבד. עתה הוא גלוי שוב לעין כל. עבודות שחורות לחלוטין עברו עישון מכוון. הם היו במקור משוחי ט.ס. לבנה. הרומים הגיעו לשחור שלהם בשתי צורות – או עישון או  חמר שחור רווי מנגן (מתכת שחורה) מה שהם קראו "טרה נגרה". 

סימני חלום אבוריג'ינים על כלי שחור

לא נותר אלא לברך על המסורת הזו ולאחל לעצמנו שהקרנות השונות התומכות בהבאת האמנים המופלאים תמשכנה להעשיר את עולמנו הקראמי, ומאיתנו  אליכם להתראות בתערוכות הבאות עלינו לטובה  עוד  השנה.