זאב ברקן: אלבום הטלאי הצהוב

לפני כחודשיים יצא לאור ספר בשם "אלבום הטלאי הצהוב" . הספר כולל צילומים של עשרות יצירות אמנות בהן מופיע סמל הטלאי הצהוב. אלבום הטלאי הצהוב הוא אוסף של יצירות אמנות אשר בהן מופיע סמל הטלאי הצהוב במפורש או ברמז.

סמל זה נמנה על הסמלים המרגשים ביותר בתולדות האנושות. הוא מעורר הזדהות עזה, לרוב עזה מדי, עם הפחד והסבל של קרבנות השואה. עיבוד רשות עזים אלה באמצעות יצירות אמנות מרכך מעט את הרשמים הקשים ומאפשר לנו, הצופים בהן דרך נוספת, עקיפה, לזכור ולכבד את ששת מליוני בני עמנו שנספו בידי הנאצים במהלך תקופת מלחמת העולם השניה.

הטלאי הצהוב החל את דרכו בצו בנובמבר 1939 שחייב את יהודי פולין לענוד אותו. למרות שהיו תקדימים רבים לשימוש בתגים לבידול היהודים לא היה מעולם טלאי מזוהה שכזה שצורתו מגן דוד. מספטמבר 1941 חלה החובה של ענידת הטלאי הצהוב בגרמניה. בשמיני למאי 1945, עם סיום המלחמה תמה תקופת השימוש בטלאי הצהוב המוחשי.

הספר מבוסס על אתר האינטרנט של זאב ברקן אשר עוסק בחקר סמל המגן דוד (שהטלאי הצהוב הוא תת נושא שלו) ובו מאות יצירות אמנות בנושא המגן דוד בכלל והטלאי הצהוב בפרט.

כריכה קדמית: יצירתו של פרופסור חיים מאור "אות קין", המוצגת במוזיאון "על התפר" בירושלים.

כריכה אחורית: יצירתו של צבי נדב רוסלר "מלכודת עכברים".

זאב ברקן פנסיונר ובוגר האוניברסיטה העברית בספרות ופילוסופיה, החל לפני כ-3 שנים. לאסוף תמונות של מגיני דוד. בלוג האינטרנט שלו מכיל אלפי תמונות של הסמל שחלקם הוא מצא או צילם בעצמו וחלקם נשלח אליו על ידי אספנים, חוקרים ואמנים מכל רחבי העולם.

הרעיון החל מכך שהוא ובנו ניסו לשווק בישראל אהילים שהבן רכש בהודו בצורת כוכב בעל חמישה קדקודים.. "אמרו לנו שכדי להצליח למכור אותו ליהודים בארץ, צריך לגייר את האהיל ולהוסיף לו קודקוד ", מסביר זאב. זאב ובנו שמעו לעצה, ויחדיו, במשך כמה חדשים, פיתחו את אהיל המגן דוד בעל ששת הקדקודים. הם משווקים אותו בארץ בהצלחה עד היום .

כדי לכבוש שווקים בחו"ל זאב הגה רעיון להקים אתר אינטרנט שיוקדש לסמל המגן דוד כדי להגביר את הקונים פוטנציאליים לאהיל. מאז מעבר לשיקול הכלכלי של קידום מכירת האהיל פיתח במקביל זאב ברקן סקרנות אוטנטית ורצון עז לחקור וללמוד את הסמל האניגמאטי לעומק. הוא הפך לאסיסטנט של ד"ר לארכיאולוגיה זאב גולדמן, קשיש בן 103 המתגורר בבית אבות. יחדיו הם מנהלים מחקר על מקורותיו ההיסטוריים של המגן דוד. "את רוב הידע שלי על שורשיו ההיסטוריים של המגן דוד שאבתי מד"ר גולדמן ,"

תיוג יהודים בימי הביניים שקדם לטלאי הצהוב

התמונות הבאות והכיתובים תחתיהן באדיבות פרופסור שלום צבר שטוען כי כבר בימי הביניים היו מקומות בהם חויבו היהודים לענוד סימן מזהה, בדרך כלל בצבע צהוב.

תמונה זו שמראה תיוג יהודים בעיגול לבן נעשתה בשלהי המאה החמש עשרה- ראשית המאה השש עשרה בידי

מדובר בעלילת הדם של התינוק סימונינו מהעיר טרנט בצפון איטליה, שנת

תמונה זו שמאפיינת את יהודה איש קריות בבגד צהוב צויירה בידי צייר הרנסאנס הגרמני הידוע מרטין שונגאואר מסביבות השנים 1480-1490 והיא מצויה במוזיאון לאמנות בעיר קולמר שבצפון צרפת

ספר משנת 1613 שמכיל חוקים באשר לתיוג יהודי פרנקפורט

הטלאי הצהוב הוא שמו של התג הידוע ביותר מבין התגים המזהים שהנאצים אכפו בחקיקה על היהודים. טלאי זה היה עשוי מבד צהוב והיה גזור בצורת משולש או בצורת מגן דוד. במרכזו נוספה לעתים בצבע שחור המלה "יהודי" בשפה המקומית כגון בגרמנית או בצרפתית.

הטלאי הצהוב משמש כיום בעיקר כסמל לשואה של יהודי אירופה וכדימוי מרכזי של היהודי כקורבן. הוא מעורר בנו בעוצמה רגשות טראומטיים של פחד, כעס והזדהות מצד אחד, ושל יראת כבוד וקדושה מצד שני.

בתמונה לעיל אנו רואים העתק מדויק של הטלאי הצהוב שאותו יצר אבינועם דמארי, מנהל בטלוויזיה החינוכית בשעות העבודה, יוצר פסיפסים על גדר ביתו בנס ציונה בשעות הפנאי. מעניין שלמרות שאבינועם הוא ממוצא תימני ומשפחתו לא הייתה באירופה בתקופת השואה, מצא לנכון לבטא את זהותו היהודית באמצעות פסיפס טלאי צהוב. מעניין גם לציין שזהו אחד המקרים הנדירים שבהם הטלאי הצהוב נעשה על ידי אדם פרטי בצורת אמנות שפונה לרחוב ומשתלבת בו ביום יום, ולא בצורות אמנות אחרות, שאותן ניתן למצוא בגלריות ובספרי אמנות.

הציבור בישראל נחשף לכמות אדירה של מגני דוד שמופיעים בדגלים, בסמלים ובפרסומים שונים. לעומת זאת בטלאי הצהוב נתקלים אך לעתים רחוקות, ובעיקר לקראת יום השואה שחל אחת לשנה.

בהבדל מן המגן דוד שמשמש לעתים כסמל פוליטי, למשל בקריקטורות אנטישמיות ואנטי ישראליות, הטלאי הצהוב מגלם בדרך כלל את עצמו בלבד.

בהבדל מן המגן דוד שהוא סמל לאחדות הניגודים כולם, הטלאי הצהוב הוא סמל לחלק מהניגודים: אכזריות ורחמים, טוב ורע, מתעלל וקרבן, אור וחושך, נאצי ויהודי, אדון ועבד, חופש ושעבוד. מגן דוד מסמל את היהדות.

טלאי צהוב מסמל את היהדות המושפלת. בהבדל מן המגן דוד שהוא צורה בינלאומית שאומצה על ידי היהודים בעבר הרחוק, הטלאי הצהוב הוא סמל יהודי ייחודי. לפיכך ניתן לומר בתמציתיות שהטלאי הצהוב הוא יותר יהודי מן המגן דוד. בהבדל מן המגן דוד שמקורו עלום בנבכי ההיסטוריה, לטלאי הצהוב ישנה התחלה ידועה. בהבדל מן המגן דוד שמשתמשים בו גם בסמלים אחרים - כגון בסמל של ארגון "מגן דוד אדום", בסמלי צה"ל, בסמלי יחידות שונות בתוכו, ובאין ספור סמלי ארגונים יהודיים ולא יהודיים - הטלאי הצהוב מופיע אך ורק כסמל לשואת יהודי אירופה, וכסמל להשפלת היהודים על ידי הנאצים, וכל ניסיון לעשות בו שימוש אחר מעורר התקוממות. לפיכך ניתן לומר בתמציתיות שהטלאי הצהוב הוא יותר ייעודי מן המגן דוד.

מי שלא למד את תולדות הטלאי הצהוב עלול לסבור שרק הטלאי בצורת מגן דוד שימש לתיוג היהודים ברחבי האימפריה של הרייך השלישי, אך העובדות הן שלא היה טלאי אחיד בכל המקומות. בגרסאות הראשונות היה אפילו מגן דוד כחול על סרט לבן, שכמו בישר את הדגל הישראלי. בבולגריה תייגו את היהודים, החל מאוגוסט 1942, באמצעות כפתור צהוב בצורת מגן דוד, אך ענידתו לא נכפתה בחומרה.

רוני ראובן , בן להורים ניצולי שואה, שאביו היה אסיר במחנה כפייה בבולגריה, צייר בשנת 2007 כפתורים צהובים זעירים כאלה בשתי עבודות (התמונה לעיל היא של אחת מהן) על פי כפתורים ממשיים שראה באוסף של בנו כלב, אספן אמנות, אף הוא יליד בולגריה. העיסוק של רוני ראובן בכפתורים אינו מקרי שכן דימוי הכפתור מופיע בעבודות קודמות רבות שלו, אלא שבהן הכפתורים שצייר היו עגולים, והופיעו בהקשרים של זיכרונות ילדות ומשפחה נעימים ואינטימיים. שני ציורי כפתור המגן דוד הוצגו ביחד עם הכפתורים של בנו כלב בתערוכת "מגן דוד באמנות הישראלית" בסדנה לאמנות יבנה בשנת 2007, שאותה אצר רוני ראובן.

מי שאינו בקי בתולדות הטלאי הצהוב עלול לסבור שהתיוג באמצעות טלאי הומצא על ידי הנאצים, אך יופתע לגלות שמקורו ההיסטורי בצו שהוציא הח´ליף מותכיל מבית עבאס לנתיניו שאינם מוסלמים באמצע המאה התשיעית לספירה.

קדמו לצו זה הוראה של החליף עומר מתחילת המאה השמינית שעל היהודים והנוצרים לשאת סימן מזהה, והוראה של הרון אל רשיד מתחילת המאה התשיעית שעל היהודים לשאת חגורה צהובה, ועל הנוצרים לשאת חגורה כחולה. צווים של מנהיגים נוצרים שמפרטים חלקי לבוש שונים בצבעים שונים לתיוג יהודים ליוו את ההיסטוריה של בני עמנו עד המאה השש עשרה.

רינהארד היידריך, ראש משרד הביטחון הנאצי, הציע לתייג יהודים בדיון שהתקיים במטה של הרמן גרינג ביום 12 לאוגוסט 1938 מיד לאחר ליל הבדולח, אך הצעתו לא כללה את המגן דוד כצורת הסימון; לא ידוע מדוע בחרו הנאצים דווקא את המגן דוד כתבנית לטלאי הצהוב ולא מנורה, או ספר תורה, או כל סמל אחר שמזוהה עם היהדות. מברורים שערך מחבר ספר זה עם חוקרי שואה באוניברסיטאות שונות עולה שהשאלה איך בדיוק נתקבלה ההחלטה על צורת הטלאי הצהוב לא נשאלה כלל.

נחמן גרשונוביץ ניסה, באתר האינטרנט שלו הנקרא "ספרא וסייפא", לענות על שאלת מקורו של הטלאי הצהוב. לצורך זה המציא קטעי שיחה דמיוניים עם מעצב הטלאי הצהוב הר יוהן פרוכטמיך:

"אני מעצב אופנה. אחת מן ההוראות שלי הייתה לעצב משהו שלא יעורר התנגדות. אתה מבין שכדי להשפיל את היהודים, יכולנו בקלות לבחור נניח תווית צהובה בצורת ראש חזיר. אנחנו יודעים מה יחסם של היהודים לחזירים. אבל כך לא היינו זוכים לשיתוף פעולה. מגן דוד מזוהה עם היהודים, והם לא עושים בעיות על עצם הצורה שלו... היו כמה סקיצות, אבל כולן כללו את המגן דוד. סקיצה אחת הייתה מגן דוד שהקדקודים שלו חתוכים מגופו; אחרת כללה את סמל הגולגולת והעצמות המצולבות בבסיס המגן דוד; היה גם כיוון לעצב את כל התווית כחתיכה מרובעת, מבלי לגזור לפי קווי המגן דוד, אבל לא יכולתי להסכים עם זה... הפיהרר רצה מגן דוד שֶמוטה קצה הצידה. מסובב קצת לצד. קדקוד אחד נוגע בקו התחתי וקדקוד נוסף שכמעט נוגע. אבל היה מישהו מקורב אליו שהוריד אותו מהרעיון בטענה שהיהודים לא יצליחו לשמור על זווית נכונה של התווית כנגד בגדיהם... אני באופן אישי תמכתי בתווית ללא מילים..."

ג´רד שנסון , כיום בן 18, תושב קליפורניה שבארה"ב, יצר לפני כשנתיים העתק מדויק של הטלאי הצהוב באמצעות תוכנת מחשב לעיבוד תמונות כפרוייקט במסגרת לימודיו בהיסטוריה. לדבריו כל תלמיד נתבקש ליצור כרזה שתבטא את רגשותיו כלפי אירועי השואה, והוא בחר בטלאי הצהוב בשל היותו הדימוי הבולט ביותר של השואה. המספר 6, שמופיע בחלקה העליון של התמונה, מציין את ששת המיליונים, ואילו המספר 13 שבתחתית - את מספר הנספים הכולל. הכיתוב שבתחתית העבודה לקוח מעדות על הוצאה להורג ביריות של יהודים בידי הנאצים. ברקע יש תמונות בשחור לבן של גדרות התיל של מחנה ריכוז.

ג´רד שנסון

עטיפת ספרו החדש (השישי) של ד"ר מרטין קיזלשטיין, אשר עבודותיו מופיעות גם הן באלבום של זאב ברקן.

על העטיפה חתך בצורת טלאי צהוב ששואב את צבעו מן הדף שמתחתיו. הספר מכיל תמונות של עבודות ברונזה של ד"ר מרטין קיזלשטיין עם כתוביות בעברית אנגלית וגרמנית. (פורסם בהוצאה עצמית).

מאחר וצורת המגן דוד מופיעה הן בדגל ישראל והן בטלאי הצהוב, אין עוד צורה שמתאימה כל כך לסמל גם את השואה וגם את התקומה. צורת המגן דוד של הטלאי השפיעה על מעצבי הדגל הלאומי, כאשר ייחדו למגן דוד את המקום המכובד שבמרכזו, בבחינת: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה"; "מידה כנגד מידה"; "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

ברוח זו כתב פרופסור גרשום שולם כאשר ערך את מחקרו על תולדות המגן דוד לקראת ישיבת אותה ועדה שהתכנסה לקבוע את צורת הדגל:

"הסמל שקודש בתקופתנו באמצעות הסבל והפחד נעשה ראוי להאיר את דרכנו לחיים ולתקומה. לפני שעלה הוליך השביל מטה אל השאול; שם עבר הסמל את שיא ההשפלה, ושם ניצח ועלה לגדולה".

פרופסור חיים מאור בציורו "דיוקן עצמי עם טלאי צהוב" שנוצר בשנים 1988-1987, מציג תבנית של דגל ישראל בשינוי צבעים הרומז לתקופת השואה. נדמה שהוא מבקש להפנות את תשומת לבנו לקשר שבין דגל ישראל לבין תקופת השואה, בין השכול לבין התחייה.

פרופסור חיים מאור - "דיוקן עצמי עם טלאי צהוב"

חיזוק נוסף לטענה שאחד ממקורותיו של דגל ישראל הוא הטלאי הצהוב נמצא במאמרו של אלכס מישורי: "מקורותיו של דגל ישראל":

"המגן-דוד הוא דוגמה מצוינת לאיכויות המשתנות שיש לסמלים ככלל. כוחו של המסר שהם מקרינים מוענק להם פחות מכוח הרעיון המקורי שעל-פיו עוצבו ויותר בשל המשקע המשמעותי שנוצק בהם עקב השימוש שנעשה בהם באירועים היסטוריים. כזכור, בתחילת דרכו היה המגן-דוד חסר קונוטציות דתיות, מדיניות או חברתיות כלשהן. כוח רב-משמעות דבק בו דווקא עקב השימוש הנורא שעשו בו הנאצים".

צולם על ידי זאב ברקן המחבר בכניסה להר הרצל

בין התאריכים 28.3.09-1.5.09 מתקיימת תערוכה של סבינה סעד בשם "הטלאי הצהוב: דיאלוג עם סמל"- במוזיאון המושבה ברח´ המייסדים במזכרת בתיה.

סבינה סעד שהיא ממוצא איטלקי סיפרה לזאב ש"בלוני הדיבור" בקומיקס נקראים באיטלקית FUMETTO שפירושו עשן קטן. בשואה היהודים עלו השמיימה בעשן גדול. "בלוני הדיבור" ריקים מכיוון שבאותה תקופה קולם של היהודים לא נשמע, ומכיוון שחלק מהיהודים איבדו את אמונתם באל.