ענף האמנות כפוטנציאל השקעה

המשבר הכלכלי הרעיד את כל יסודות ההשקעה המקובלים והראה שגם ענפי ההשקעה שהוגדרו עד כה כדפנסיביים אינם כאלו, ובעיתות משבר בשוק ההון שום דבר אינו בטוח. מדד התל בונד 40 לדוגמא, הציג תנודתיות של 27% בשנה החולפת וגם לאחר הירידות החדות אין המשקיעים עטים על האגח"ים הקונצרנים והסחירות שלהן נפגמה. כתוצאה מכך קופות הגמל נאלצות להתמקד במכירת אג"ח ממשלתיות לצורך הגדלת נזילות כהכנה לפדיונות הגדולים שעתידים לבוא, פעולה שגרמה לירידות חדות גם באג"ח המדינה הסולידיות. לכן, בזמנים בו שוק ההון אינו צפוי, אולי כדי לפזול קצת לצדדים ולחפש אפיקי השקעה שבזמנים כתיקונם אולי לא שקלתם אותם. אחד האפיק הוא ענף האמנות והעתיקות.

המומחים מצביעים על היחלשות הדולר, צמיחה בכמות המיליונרים בעולם, והצטרפותם של אספנים חדשים, ממדינות שעד כה לא נמנו עם קהילת האספנים העולמית כסיבות העיקריות . בחמש השנים האחרונות חדרו קנייני אמנות מרוסיה, סין, הודו והמזרח התיכון אל בין השורות המרכזיות והקדמיות של השוק. העשור האחרון הוכיח ענף האומנות אינו נופל כלל בהישגיו ביחס לאלו של שוק ההון, ההיפך הוא הנכון, שוק האומנות עלה בביצועים בעשור האחרון על ביצועי מדד ה- S&P500 והתעלה עליו עוד יותר בחמש שנים האחרונות.

גם בשוק המקומי הארץ ישראלי פורחים עסקי האמנות . גלריות ישנות ומאובקות החליפו בעלים והפכו למובילות בטון העיצוב, נפתחו בתי מכירות פומביות ובכל יום מתארגנת תערוכת אמן המקדמת באופן בורסאי ''הנפקת'' תמונות ממש כמו בשוק ההון.

מספר גורמים ניסו לקבוע ולמדוד את תשואות עולם האומנות, כיום ישנו מדד אחד שמהווה אמת מידה לתנודות המחירים בשוק האומנות.

שני פרופסורים מאוניברסיטת ניו יורק ליקטו מידע על מחירי אומנות במאה שנים האחרונות והצליחו לשכלל מדד המאפשר מעקב אחר ביצועים לטווח ארוך של ענף יצירות האומנות, מדד זה נודע בשם Mei Moses Fine Art Index על שם שני ממציאיו. המדד מורכב מממוצע תשואות שנתיות של מחירי יצירות של אמנים ידועים בעולם. את התשואות מחשבים לפי מחיר הקנייה מקורי והמחיר האחרון שהיצירה נמכרה. לדוגמא, פריט שנמכר ב- 1897 במחיר של 35,000$ ונמכר ב-2006 במחיר של 38.6 מליון דולר מספק תשואה של 6% בשנה למשך 109 שנה. המדד מורכב מאלפי זוגות קנייה ומכירה כאלו, שרובם גם במחירים נמוכים הרבה יותר. המדד מעודכן ב- 1000 יצירות בכל שנה.

על פי המדד ביצועי ענף האומנות דומים מאוד לאילו של שוק ההון בחמישים שנה האחרונות ומציגים תשואה שנתית של כ- 10%, כאשר בשנים האחרונות מדד האומנות שובר את שוק המניות. בחמש ועשר השנים האחרונות השיג המדד תשואה של 16.2% ו- 10.3% בהתאמה לעומת 12.7% ו- 5.9% בהתאמה שהציג מדד ה- . s&p500 ב- 2007 המדד הציג תשואה של 20% הבדל דרמטי לעומת 5.5% שהציג מדד ה- s&p500 .

נוסף נחקר המתאם בין שוק ההון לשוק האומנות כדי לבדוק כיצד משפיעים ביצועי שוק ההון על שוק האומנות. המשתנה הסטטיסטי שנמדד במקרה זה נקרא קורלציה, טווח הערכים של הקורלציה נע בין 1 ל- 1- כ אשר שני הערכים הקיצונים מצביעים על התאמה מלאה בין הקבוצות הנבחנות. נמצא שהקורלציה בין התנהגות שוק ההון להתנהגות שוק האמנות אפסית ועומדת על שיעור של 0.04. פועל יוצא ממחקר זה הוא ששוק האומנות מהווה מכשיר דפנסיבי לשוק ההון וצירופו לפורטפוליו ההשקעות מגדיל את פיזור תיק מקטין ובכך את סיכון שלו.

ניתן לראות בסכימה שכאשר מוסיפים יצירות אומנות שמחקות את מדד האומנות לתיק ההשקעות, סיכון התיק יורד מ- 10% ל- 7% כאשר התשואה הרצויה הינה 10.25%.

נתוני התשואות הללו תקפים גם לעולם האומנות המקומי ובמקרים רבים הם מעודנים לעומת המציאות.

יצירה של האמן הנודע ראובן רובין נמכרה בבית המכירות סותבי'ס בדצמבר 2007 בניו יורק ב- 91,000$, פחות מחצי שנה אח"כ, באפריל 2008, נמכרה התמונה בארץ ב-142,800$ נסיקה של 57%!. יצירה אחרת של האמן "חסידים מוזיקאים" זינקה ב-85% בשנת 2007 כאשר שוב ניקנתה בסותבי'ס ונמכרה בארץ. יצירותיו של ראובן רובין נחשבות למניות "כחולות" בעולם האומנות (בכלכלה, זהו כינוי למניה יקרה הנחשבת לרווחית ויציבה ולכן מחירה יקר יחסית), מיותר לציין שמניות "כחולות" בשוק ההון מתקשות להראות ביצועים כאלו בטווח זמן קצר שכזה.

יוסל ברגנר

יצירה של יוסל ברגנר, מסדרת המלאכים, נמכרה בינואר 2007 ב- 2013$, עשרה חודשים אח"כ היא נמכרה ב- 4600$, זינוק של 129% בערך התמונה!. אותה תמונה אגב עומדת בחודש הקרוב למכירה במחיר מינימום של 5000$ בבית המכירות "בית קולקשן לאמנות". "הילדה והאביר", יצירה נוספת של האמן, נמכרה ב-2005 ב- 9200$. אותה תמונה נמכרה בבית מכירות אחר ב- 14,375$ במרץ 2006, 56% תשואה על הכסף.

גם יצירות במחירים "עממיים" יותר מציגות תשואות מדהימות שכאלו. רישום של לאה ניקל, הידועה בעבודותיה המופשטות, נמכרה ב-2005 ב- 826$ בבית מכירות מקומי ומיד בינואר 2006 נמכרה ב- 1093$, עליית ערך של 32%. רישום של ציונה תגר נמכרה ביולי 2006 ב- 575$ וכבר בפברואר 2007 בעליית ערך של 100%! היא נמכרה ב- 1150$ בבית מכירות אחר, והרשימה עוד ארוכה.

ומה לגבי שאר התחומים ב עולם העתיקות והאומנות?

עד כה מחירי השנהב במכירות פומביות הראו עליות מרשימות ביותר. נצוקי שנהב, כפתורי קימונו יפניים, נסחרו לפני כשנתיים במחיר ממוצע של 175$, אולם כיום הם נמכרים בבתי מכירות פומביות במחיר של 480$ בממוצע, עלייה של 175%. פסלוני שנהב שגודלם נע ב- 20- 30 ס"מ נמכרו לפני חמש שנים במחיר ממוצע של 290$ וכיום פסלונים בעלי אותם מאפיינים נמכרים במחיר ממוצע של 1300$, זינוק של 340%!.

ב- 23.10.2008 הודיעה הנהלת אתר המכירות הפומביות eBay , כי מתחילת שנת 2009 יתבצע חרם עולמי בכל הנוגע למכירת מוצרי שנהב באתריה וזאת בתגובה לדוח של הקרן העולמית לרווחת בעלי חיים המראה המוכיח כי הסחר בחיות בר ברשת, מהווה סכנה משמעותית ומיידית להישרדותם. ככול שחדשות אלו טובות אין מי הנמנע שמחירי השנהב דווקא ימריאו, מכיוון שכאשר ערוץ מסחר עיקרי כמו eBay יסגור את שעריו לשנהב הוא יגדיל את ארביטרז' המחירים העולמי בשנהב ובד בבד את יגדיל ההזדמנויות לרווחים מהירים.

מחיר הכסף הציג ירידה דרסטית של 53% במונחים דולריים מאז שיאו במרץ 2008 והגיע לרמת מחירים של 2005. בתי המכירות הפומביות בארץ נוטים להעריך את פריטי הכסף ולהעמידם למכירה לפי משקל הכסף ולפי הערך ההיסטורי והאסתטי שלהם כאשר מחיר הכסף המקובל הוא דולר לגרם. כיום מחיר הכסף עומד על ~9.6 דולר לאונקייה או 31 סנט לגרם. בחו"ל מחירי כלי כסף מגיבים מהר יותר לשינויים במחירי הכסף ולכן ניתן לרכוש פריט כסף במחיר הכסף הנוכחי ולהכניסו למכירות פומביות בארץ במחירים אחרים לגמרי.

לסיום, ישנן מספר דרכים ''לקרוא ולאמוד'' את שוק האמנות. עיון בתכניות המוזיאונים השונים בעולם, קבלת מידע מוקדם על תערוכות בהתהוות ומעקב אחרי התנהלות אוספים, כל אלו יובילו להשקעה אשר עשויה לשאת פירות בעתיד.

אני מזמין אתכם להגיע לבית קולקשן לאמנות לקבלת מידע נוסף על הפוטנציאל ההשקעה באמנות. מומחי הגלריה עומדים לרשותכם וישמחו לייעץ לכם ביצירת תיק השקעות המתאים לכם. בכך ניתן יהיה לקיים את הפתגם הלטיני הידוע: " "dulce et utile ולשלב בין מה ששימושי ויעיל לבין מה שיפה ונעים. לדעת שניתן בד בבד להרוויח וליהנות מרכישת אמנות ולקשט את הבית בפריטים שערכם רק ישתבח עם הזמן.

כותב המאמר הינו איתי שפירא, סמנכ"ל בית קולקשן לאמנות, אנליסט מקרו לשעבר.