מתקפת שמוזים על תל אביב

בשנה הקרובה תל אביב צפויה להתקפת פתע של כ- 100.000 שמוזים צבעוניים אשר יוצבו בלילה אחד בחלק ממרכזי הכרך ההומה האדם. השמוז הוא בובה צבעונית, גובהה כ 20 ס"מ, השמוז תמיד מופיע במקום שלא צפוי למצוא אותו, ולכן למפגש עימו יש יכולת להעלות חיוך בלתי נשלט על השפתיים

בחמש השנים האחרונות צצות בובות השמוז בנופים אורבניים כפטריות אחרי הגשם ומצליחות להפתיע את כל מי שנתקל בהן. במסה של בין 500 ל 2500 בובות שמוז צבעוניות הן מתיישבות לזמן קצר במרכזים מסחריים, חופי ים, שווקים ובכל מקום תרבותי אחר הומה אדם, עושות את שלהן וממשיכות ליעד הבא מסע מיוחצן חוצה יבשות. מאז אפריל 2004 הספיקו השמוזים לבקר בנקודות מפתח אורבניות בניו יורק, לונדון ותל-אביב, ומנהלי ”מסע ההופעות“ המתוקשר מצהירים שזהו רק תחילתו של המסע, כשחזונם הוא בהפצת הבשורה לעולם כולו. בשנים הקרובות הם מתכננים לבקר בארצות נוספות דוגמת יפן, אוסטרליה ורוסיה.

הוגה ובורא השמוזים הוא אסא ביגר, אמן ישראלי החי בשנים האחרונות בניו יורק ורואה חשיבות רבה בהתעסקות אמנותית המהווה סוג של פעולת מחאה תרבותית. "יש חשיבות לעשייה המגלמת בתוכה סגנון חיים המאפשר אינטראקציה וריכוך התפר שבין האמנות והחיים. עבורי אמנות היא תהליך גילוי גדול, ועשיית אמנות היא מסע ארוך ומשעשע ההופך למרתק יותר ויותר ולעולם אינו נפסק". דברי ביגר.

לאחר שנים של ציור קלאסי והתמודדות יומיומית מול הקנווס, שבע ביגר מעשיה סיזיפית זו, וחש כי הגיע הזמן לתפנית אמיתית מהר מאוד הוא השכיל להבין כי עשייתו המבודדת בסטודיו לא תוביל אותו למפגש האנושי המסעיר אליו הוא שואף, המפגש בין אמנותו ונשמתו לקהל חי.

"הבנתי שלאחר שסיימתי ליצור את היצירה, היא פשוט מועברת לצ'לסי או לאיזו שהיא גלריה אחרת ומשם לאספן שיתלה אותה באיזה סלון פרטי וזהו".

וכך, בחיפושיו אחר דרכי ביטוי חדשות, נרשם ביגר, בתחילתה של שנת 2004, לסמינר קרמיקה במסגרת לימודיו בהאנטר קולג ( Hunter College ), בהנחייתו של האמן הפרופסור ג'ף מונגריין ( Jeff Mongrain ).

המגע הישיר עם החומר עורר בביגר את התשוקה לעשייה הפיסולית שעסק בה כבר כמה שנים קודם בשנת 2001 כשהציג את פרויקט "12 השבטים", בו הוצגו 12 פסלונים שהיוו לדעתו מיחבר אולטימטיבי בין מזרח ומערב (אלו היו למעשה פסלוני השמוז הראשוניים). ביגר ערך עבודת מחקר מעמיקה בדרכו למציאת הפסלון שיבטא מיחבר זה; בביקורו במוזיאון המטרופוליטן ( Metropolitan ) התוודע לפיסול מהמזרח הרחוק ובעיקר לפיסול הסיני העתיק.

היה זה פיסול מיניאטורי רב תנועה וקצב, שהעניק לביגר השראה אדירה ליצירת השמוזים. חלקו המערבי של המחקר התבסס על סיורים של האמן בחנויות צעצועים בניו יורק, שם תישאל את אנשי המכירות, העובדים והקונים, מהו לדעתם הצעצוע האולטימטיבי. לאחר שישה חודשים של מחקר אינטנסיבי, נוצר השמוז הראשון שהיה חלק מ- 12 פסלונים שנקראו "12 השבטים". הפסלונים הוצגו כשהם עומדים על משטח עגול שהסתובב לאט לצלילי מוסיקה ובליווי קולות רקע שהוקלטו בחנויות צעצועים.

השתתפותו של ביגר בסמינר הקרמיקה עוררה בו את החשק לשוב לחקירת פסלוני "12 השבטים". במסגרת התנסויות בחומרים שונים החל ביגר לייצר שמוזים משוקולד, נרות, סבון, קרח וג'לי עד שלבסוף התמקד בשני חומרים שהיו מהירים לייצור, קלים לנשיאה ולא יקרים: קצף גמיש וחימר. הקצף הגמיש עמיד במים, הוא קל ואינו שביר. החימר, שגם הוא בעל חומריות גמישה, מאזכר את החומר ממנו היו עשויים הפסלונים הסינים אשר היוו מקור השראה לשמוז המקורי. השימוש בשני סוגי החומר איפשר יצירת יצורים בצבעים שונים. לדברי ביגר, השמוזים צבעוניים הם בעצם סוג של מראה חברתית: "החברה מורכבת מאנשים שונים וככל שנבטא את הצבעוניות שלנו כך העולם יהיה מקום מואר יותר."

מעבר לעשייה האמנותית החומרית ביצירת השמוז, ביקש ביגר לבטא באמצעותם מסר חברתי פשוט אשר מתמקד ביצירת מודעות: מודעות למרחב, מודעות האדם לעצמו ולסובב אותו, וכן מודעות לאפשרות האופטימית שהעולם יכול להיות מקום טוב יותר ושהכל תלוי בחשיבה חיובית שתוביל לעשייה חיובית גם כן.

פסלוני השמוז היוו עבור ביגר אמנות השואפת ליצירת אינטראקציה בחברה אורבנית ולכן הוא החליט לתת להן שם ניו יורקי. מקור השם שמוז באידיש ומשמעותו: "שמועה". בשפה הניו יורקית מתפרשת ה“שמועה“ האידית כ“רכילות“. צירוף שתי המשמעויות התחבר מיד לקונספט הכללי של הפרויקט - "בשורת השמועה השמוזית".

ביגר חתר ליציאה מחלל הסטודיו למרחב האורבני הפתוח לשם יצירת אינטראקציה אמנותית. ומכך שמקור כוחם של השמוזים בהצבתם בסביבה אורבנית. ביגר אף מגדיר את החוויה השמוזית כסוג של הפנינג. לדבריו, הבובה השמוזית אמורה להופיע כאלמנט של הפתעה ולעורר תגובה כל שהיא אצל ההלך האורבני. מטרת השמוז לעצור את האדם לרגע מהמרדף המטורף היומיומי ולהתבונן על סביבתו מחדש. באירוע השמוזי, עובר האורח הופך להיות קהל שלא במתכוון, ובדרך זו נוצרת סביבה משותפת שבה הקהל הופך גם הוא לאמן שותף במרחב מוגדר. הקהל למעשה מתעמק באמנות והופך לחלק אינטגרלי מתהליך היצירה. הגבול הדק שבין צופה למשתתף מתמוסס והקהל מוזמן להיות מעורה וליהנות ממיצג שחורג מתחומי הרשמיות והריחוק המתקבלים בהצגתן של תערוכות ”קונוונציונאליות“ והופך להתכנסות צבעונית של חברים החולקים סיפורים ובאופן זמני נמלטים מהטבע המנוכר של חיי היומיום.

תיעוד הפרויקט השמוזי הפך לחלק בלתי נפרד מהחוויה , לאסא היה חשוב שצלם בעל זווית הסתכלות עצמאית ילווה את הפרויקט, צלם בעל גישה יצירתית ואנרגיה חיובית, לפיכך ביקש את חברו, הצלם שחר פליישמן, לקחת חלק בפרויקט ולתעדו. באותה עת שהה פליישמן בחורף המקפיא הלונדוני כשהוא צמא להכרה ולעשייה ומן הסתם קיבל בהתלהבות את ההצעה לליווי הפרויקט.

פליישמן שחר, צלם שעיקר התמחותו ועיסוקו בצילומי סטודיו, צילומי מזון ומוצרים, נעתר בחפץ לב להתלוות כצלם לפרויקט השמוזי. עד היום נאספו אלפי צילומים ועשרות שעות צילום ווידאו, המתעדים את פרויקט השמוזים במסעותיהם השונים ברחבי העולם.

כל מי שחשקה נפשו לצפות בשמוזים ולהכירם מקרוב, לשאול ולהגיב, מוזמן לבקר באתר האינטרנט:

לדבריו, האתר הוא מדיה נוספת להפצת הבשורה והפיכתה לנגישה. הצצתי באתר והופתעתי לקרוא תגובות שונות בפורום התגובות. מסתבר כי ישנם מעריצים וסקרנים ברחבי העולם אשר מעוניינים לשמור על קשר שוטף עם השמוזים. באמצעות האתר ניתן לרכוש חולצת טי, תחתון סקסי או ספלון עליו מוטבעת דמותו של השמוז.

הקשר בין השמוז לקהל וההשפעה החיובית במפגש זה מתכונן לתיעול ברמה גבוהה יותר, בימים אלא אסא נמצא במגעים מול אגודות ועמותות שונות,דוגמת: אק"ים ו"קרן אברהם" (ארגון לא ממשלתי שלא למטרות רווח, הפועל לקידום שוויון חיים משותפים בין אזרחיה הערבים והיהודים של מדינת ישראל) כשמטרתו להעביר סדנאות במרכזים אלו, סדנאות שיועברו על ידו וישאו את הכותרת How to make a schmooze . הסדנא תועבר במשך שלושה שבועות ותלווה בספרון הדרכה לעשיית שמוז בכוחות עצמך, כאשר בסיום סדנא חוויתית זו תיערך תערוכה ובה ימכרו השמוזים, הרווח ממכירתם יעבור כתרומה לאגודות ולעמותות בהן תתקיים הסדנא.

כאמור, במהלך 2009 מתוכננת נחיתת שמוזים מפתיעה, רחבת היקף, שתתקיים במרכז תל אביב, מועד ומיקום מדויק חסוי, האירוע יתקיים ללא עירוב של כלי התקשורת. הפעם ביגר מעלה את הרף ובמקום 2500 שמוזים יוצגו כ 100.000 שמוזים!!! אשר יתייצבו במרחב ציבורי, החל מאור ראשון של בוקר בסביבות השעה שש בטרם זריחה, זאת על מנת לתפוס צילומי אור ראשון.

פרויקט זה ילווה בהפקה גרנדיוזית בה ייקחו חלק כ 250 מתנדבים אשר יציבו את עשרות אלפי השמוזים במהלך הלילה, המתנדבים ילבשו חולצה הנושאת את המשפט

מפגן שמוזי זה יעורר הפתעה בקרב התושבים המופתעים ואין ספק שתהיה זו חוויה ויזואלית קונספטואלית שאינה שגרתית, כאשר רק כשעתיים לפני תחילת האירוע ,יועבר דיווח בנוגע לאירוע שמוזי למספר אנשי תקשורת.

השראתו של אסא ביגר לפרויקט בסדר גודל זה לקוחה מהאמן האיטלקי Graziano Cecchini אשר גלגל 500.000 כדורי פלסטיק צבעוניים ברומא במורד של המדרגות המפורסמות לעיניי תיירים ותושבים נדהמים. אירוע אמנותי מפתיע שהוכרז לבסוף על ידי המשטרה כהפרעה לשירות הציבורי.

אנחנו לא ברומא וספק אם המשטרה בין ענייניה השוטפים תתערב במפגן אמנות השמוז, בכל אופן לא נשאר אדישים.