אמנות באופק האירועים

המאמר   משווה בין חלל ממשי, חלל מנטאלי, וחלל וירטואלי אלקטרוני המחבר ביניהם.

הטענה   היא שלשלושת החללים טופולוגיה דומה של כעך-   TORUS  . ריכוזי מסה בכל אחד   מהחללים,  יוצרים אזורים המעוותים את המרחב והזמן, בדומה לתופעת חור שחורת הוא  אזור במרחב-זמן ששום דבר אינו יכול לברוח ממנו, אפילו לא אור. אופק אירועים , היא שפתו של חור שחור, זהו גבול האזור שממנו אי- אפשר לברוח החוצה. במרכז החור השחור  נמצאת הייחודיות- מקום בו עיקום החלל והדחיסה אינסופיים כמעט.   אובייקט הנקלע לתחומו של חור שחור בו הזמן מואט, מפסיד מאנרגיית-המנוחה שלו. כדי לשמור על סך האנרגיה שלו הוא ממיר את מסתו לאנרגיית תנועה ולקרינה. הסייברספייס ממיר את העולם האיטי הממשי שמחוץ לתחומו לאותות אלקטרוניים , מאחד בין המרחב הממשי למנטאלי דרך גשר איינשטיין-רוזן, ומגדיל את אופק האירועים   של התודעה האנושית שבמוקד הייחודיות המשולבת, לכדי סכומם של שלשת  החללים.

הטופולוגיה השלטת בתוך   גבולות  אופק האירועים, היא של  עיוות   גיאומטרי לא אויקלידי נוסח רימאן, ותורת היחסות הכללית של איינשטיין.

בחינה מחודשת של תופעות אלה, תוך שימוש   בכלים טכנולוגיים,  מביאה לראיה שונה של מושגים   בעיקר פוסט-מודרניסטיים כמו  : סימולקרה, סכיזופרניה, שיתוק, על מציאות, וסופר-רזולוציה, ששולטים כיום בראיית   העולם הממשי, הגדרת הסייברספייס, התודעה האנושית, והאמנות.

במאמר מובא ניתוח של יצירות אמנות דיגיטאליות אינטראקטיביות  באינטרנט, שנעשו ב 20 שנה האחרונות מנקודות מבט שונות   המתבססות על התובנות   החדשות של דחיסת חלל וזמן בסייברספייס.

מסקנת המחקר היא שמושגים כמו סימולקרה, סכיזופרניה ודיכוטומיה בין סובייקט לאובייקט, אינם אלא קריאה "שגויה" של המציאות שמקורה בתנועה איטית, ואילו תנועה "מהירה", כפי שמתרחשת בסייברספייס, מספקת הבנה חדשה של המציאות, ומבטלת את המושגים הנ"ל. האמנות בסייברספייס הופכת לשלוחה של גופנו ותודעתנו, המחברת בין המשתמשים לחלל המשולב החדש. חיבור ישיר והשתלה של רכיבים אלקטרוניים לגופנו, יחד עם  הוספת יכולת אינטראקטיבית ליצירות האמנות ברשת מאפשרת את שינוי המציאות באמצעות מבט, מחשבה, או קליק של עכבר. הגולשים יכולים להתערב ולשנות את מרכיביה- חלקי היצירה, בהתאם לרצונם, פעולה הדומה לשינוי מיקום האטומים של חומר בעת צפייה  באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק, או טכנולוגיית ננו-מניפולציה של חומר, בהם קרן אלקטרונים משנה את מיקום האטומים של החומר.

המרחב הינו פיזור מסה בחלל, ריכוז גדול של מסה ואנרגיה במקום מסוים יוצר עיקום המרחב-זמן המכופף את נתיביהן של קרני אור בסביבת המקום. עוצמת כבידה מעל גודל מסוים יוצרת עיוות קריטי, או חור שחור, אזור במרחב-זמן ששום דבר אינו יכול לברוח ממנו, אפילו לא אור. אופק אירועים , היא שפתו של חור שחור, זהו גבול האזור שממנו אי- אפשר לברוח החוצה. במרכז החור נמצאת הייחודיות- מקום בו עיקום החלל והדחיסה אינסופיים.   אובייקט הנקלע לחור שחור בו הזמן מואט, מפסיד מאנרגיית-המנוחה שלו. כדי לשמור על סך האנרגיה שלו הוא ממיר את מסתו לאנרגיית תנועה ולקרינה. האובייקט יתארך מאד, בחלקו הקרוב לנקודת הייחודיות ביחס לחלק שעל סף אופק האירועים. לפי Roger Penrose חור שחור הסובב על צירו או בעל מטען חשמלי, מאפשר כניסה ויציאה לתחומו מבלי להילכד בייחודיות (1). רוי קר מצא כי חללית שתשוגר לאורך ציר הסיבוב של חור שחור תוכל לעבור בשלום ליקום הראי דרך גשר איינשטיין-רוזן.

ציור מס.1. גשר איינשטיין רוזן, מתוך: Kaku, Michoh (1994). Hyperspace. .

הגשר מכווץ את המרחב-זמן בין שני עולמות מרוחקים, ומונע קריסה לתוך הייחודיות. בגבולו הפנימי של חור שחור, כלוא אור הסובב במסלולים סגורים, בכל כוון אפשרי, ובעל אין-סוף היסטוריות. התנועה יוצרת מראה    הדומה לחדר מראות בגן שעשועים, המעוות ומשכפל את בבואתו של הצופה. הזמן על שפת אופק האירועים מאט מאד, עד לנקודה בה הוא   עומד מלכת. למרות שאיננו יכולים להבחין בחור שחור בחלל, נוכל לחוש בכוח משיכתו הפועל על אובייקטים שסביבו, ומשנה את מסלולם ומהירותם    (  2 ).   האנטרופיה (מספר המצבים הפנימיים) של חור שחור מלמדת כי מידע, על מה שנפל לתוך חור שחור עשוי להיאגר, כמו על גבי תקליט, ואפשר יהיה להשמיעו שוב כשהחור השחור מתנדף. מכאן ניתן להניח שהמידע הקשור לכל התופעות בעולם התלת-ממדי יכול להיות מאוחסן   בגבולו הדו-ממדי, בדומה לתמונה הולוגרפית, או בדומה לדימויים הנצפים באופק אירועים (3). ניתן לחשב את גודלו של אופק האירועים של חור שחור שמסתו כמסת כדור-הארץ, גודלו יהיה כ- 18 מילימטר. החור השחור יסחף את המרחב שסביבו וכל אשר מצוי בו, ואנו נצפה בדימויים דו ממדיים על גבול אופק האירועים.

ציור מס.2.   גיאומטריה של רימאן, מבט סטריאו –גראפי של כדור הארץ, מתוך:

Seife Charles, (2000). Zero, the Biography of a Dangerous Idea.

ציור מס.3. גוף האדם מתרחב, כדור   הארץ קורס.

ציור מס.4. רכזת באינטרנט מדמה חור שחור.

Patent(s) Pending &Copyright (c) Lumeta Corporation 2006. All Rights Reserved.

חומר-אנרגיה   --> עקמימות מרחב זמן

האנרגיה או המידע האגורים בסייברספייס משפיעים על תהליכים בעולם הממשי כמו: ייצור, מיזוג אויר, אבטחה, שליטה אווירית, בנקאות, רפואה, ומדיה דיגיטאלית לסוגיה. כוח הכבידה של הסייברספייס, מאיץ את מהירות תנועת האובייקטים בעולם הממשי, וסוחף אותם בצורה ספיראלית לעבר הייחודיות שלו, בדומה   למפולת הבורסות ב1987.

ציור מס.5. התודעה האנושית מדמה חור שחור, מתוך: http://intraspec.ca/cogmap.php

האבולוציה חברה את אופק האירועים האנושי עם זה של הסייברספייס, והחלל הממשי. אנו נמצאים   בתהליך מואץ של וירטואליזציה של   אובייקטים ממשיים, הזוכים לרכיבים וירטואליים בסייברספייס. הסייברספייס שהתאחד עם הגוף האנושי, בולע את המרחב הממשי, שהולך ומצטמק, למינימום.     השילוש, חיבור של שלושת המרחבים שצורתם    (torus)   יוצר מסה גדולה, המעקמת את המרחב ללולאה סגורה   בצורת אורביפולד  (Orbifold) (10). הטופולוגיה בנקודת המפגש הנעה במהירות האור, מושפעת מתופעת דופלר. מצד אחד הסטה לאדום והאטה עד לעצירה בכוון המתרחק, הוא העולם הממשי, ומצד שני הסטה כבדה לכחול והתכנסות לייחודיות, בהתקרבות ל מהירות האור. בנקודה זו נוצרת סימטריה של שלושת העולמות, או עיבוי (בוז-איינשטיין) של שלושת מצבי צבירה של אותו עצם.

תמונה מס. 6.טופולוגיה של אורביפולד, חיבור 3 מרחבי טורוס. מתוך:

Greene, Brian. (1999), The Elegant Universe.

מהם ההבדלים בין טופולוגיה של מרחב עקום במהירויות גבוהות, לזו הליניארית ששלטה בתודעה האנושית עד כה. למציאת ההבדלים נבחן   הדפס של דירר המתאר אמן המצייר מודל בפרספקטיבה, תוך שימוש בעזרים אופטיים שונים כמו: מסגרת, רשת וכוונת. הפרספקטיבה הליניארית המתקבלת במסגרת שבין האמן למודל, מקורה בנקודת ייחודיות במרחק אינסופי מאחורי המודל. הדימוי במסגרת, ממשיך ומתכנס לנקודת ייחודיות שנייה, דרך עינו של האמן,אל מוחו, ואל תודעתו. לאחר קליטת הדימוי ועיבודו, המידע הופך באמצעות ידו ועיניו, לציור פרספקטיבה ליניארית סטטית על דף שהוא אופק האירועים של גופו. בדומה להולוגרמה זוהי המרה   דו-ממדית על אופק אירועים של אובייקט תלת-ממדי.

ציור מס.7. ציור באמצעות אופטיקה ופרספקטיבה ליניארית (הדפס של אלברכט דירר).

נחליף כעת את ההתקן האופטי הליניארי בעדשה כדורית נוסח רימאן, (עדשת איינשטיין, בה המסה האדירה מעקמת את קרני האור) היא הסייברספייס. במהירויות נמוכות לא נרגיש בעיוות, כיוון שהתמונה תשתקף דרך קו המשווה של הכדור. במהירויות גבוהות נתקרב   לקוטב הכדור, נקבל ריבוי דימויים, עיוות גדול ביותר, ודחיסה של כל הפרספקטיבות. זוהי נקודת החיבור של שלוש ייחודיות המרחבים באורביפולד. בנקודה קריטית זו,   המידע שיתקבל בחושי האמן, יעובד בתודעתו, ויתורגם על דף הנייר, יהיה האובייקט הנצפה עצמו. הגלים משלושת המרחבים יפגשו בתדר גבוה, תוך עיבוי בוז-איינשטיין.   האובייקט יבצע טלפורטציה (קצר) לעצמו דרך האמן (טיל הנע במהירות האור , יוצר חור שחור בשובלו,   אמן המצייר בכפפת מידע, שאוב את האובייקט לתוך ידו).

ציור מס.8. ציור באמצעות עדשת איינשטיין המעקמת את המרחב.

המסלול נכון גם בכוון ההפוך- האמן מבצע טלפורטציה לעצמו באמצעות אובייקטים. אין מתרחש   "קצר" ממש, כיוון שיש פיזור מסה ואנרגיה ביקום, המונעים את הקריסה של האובייקטים. יחד עם זאת, המעבר לראיה ופעילות במהירות גבוהה הקרובה למהירות האור, דורש ממשק המאט את קצב האירועים, לקצב שחושינו רגילים להתמודד אתם במהירויות ומסות נמוכות. לדוגמה המגנטים בשק"ק (מסך טלוויזיה) מאטים את מהירות האלקטרונים כדי להתאימם לחושים האנושיים.  

אמנות המתקיימת בסייברספייס, היא הממשק באמצעותו אנו מתמודדים עם ויזואליה של עיוות חלל-זמן בקרבת הסינגולריות. טכנולוגיות מחשבים ממירות את החלל-זמן המעוותים, לצורת התפיסה הליניארית   המסורתית, לה הורגלנו מחוץ לסייברספייס.

הבנה זו מאפשרת הבנה שונה של תופעות מתחום המדיה הדיגיטאלית, והסייברספייס, שהתפרשו לרוב במושגים פוסט-מודרניים, ובקונוטציה   פסימיסטית. נבחן מספר מושגים בהם עושים שימוש בודריאר, ויריליו וג´יימסון.

"סימולקרה" ( simulacrum ) אצל בודריאר,(11) היא סימן שבו או מצב בו יחסי הייצוג בין מסמן למסומן ובין דימוי למציאות נעלמו, המסמן מתפקד באופן עצמאי עם עצמו במעגליות. לא מדובר יותר בחיקוי, לא בהכפלה ואף לא בפרודיה. מדובר בהחלפת המציאותי בסימנים של המציאותי.

ג´יימסון (12) משתמש במונח סימולקרה   בהקשר של הפוטו-ריאליזם, ציור מתוך צילום, של דימויים על מסכי טלוויזיה מרובים אצל נאם ג´ון פאיק, ודמויות הפוליאסטר של דויין האנסון. הדימויים ממחישים את שקיעתו הרדיקאלית של הטבע (פוסטמודרניזם). ויריליו (13) מתייחס לכל הממדים הפיזיים כאל סימולקרה, או הד של המפץ הגדול.

מה שהוגדר עד כה כסימולקרה אינו אלא ממד נוסף של אובייקט פיזי. גלים אלקטרומגנטיים המשודרים מהאובייקט הממשי   נעים במהירות האור, בהתאם לאפקט דופלר ומתכנסים לבסוף בתוך אופק האירועים של הסייברספייס. תנועת הגלים והתאבכותם במעגל סגור יוצרים את ההכפלות והעיוות של הדימוי. הגלים החוזרים ונפלטים מאופק האירועים יוצרים משוב לאובייקט, ומשנים את תכונותיו, וכך חוזר חלילה. מסכי הטלוויזיה בכלל ואלה של פאיק בפרט, אינם אלא הולוגרמות דו ממדיות של גופים תלת ממדיים, באופק האירועים של הסייברספייס. השכפול אינו יכול להתקיים ללא האובייקט הראשוני, והמשוב החוזר אליו. לכן   הסימולקרה הינה ממד פיזי נוסף בדיוק כמו נפח, צל ומשקל של אותו אובייקט פיזי.   האנטרופיה   של הסייברספייס היא סך המידע שנופל לתוכו. לכן זהו שיקוף של האובייקטים שקשורים אליו, ולא של כאלה שאין לו קשר אליהם. "היפר מציאות",  (hyperreal)   או "היפר-ספייס" ( hyperspace ) מתארים   אצל בודריאר (14) מציאות שאיבדה את מראי המקום    והמשמעות שלה,   אצל ויריליו את איבוד המציאות(15)   ואצל ג´יימסון (12)   חלל של מוטציה לא מובנת. פרושי מציאות אלה אינם תקפים. זוהי אותה המציאות, אלא שהיא פועלת ונצפית במהירויות גבוהות המתקרבות למהירות האור.

ציור מס.9. השתקפות דימויים בתוך- כעך על,   super torus  . מתוך: Kaku, Micho (1994), Hyperspace

ציור מס.10. מסך "רב-צג" המציג דימויי "סימולקרה", מתוך: Sky News .

המציאות החדשה יצרה תחושת " סכיזופרניה "– פיצול אישיות, מצב המתאר אדם הפועל בסייפרספייס. אצל ג´יימסון, האדם אינו יכול למקם עצמו ברורות   בחלל (מלון בונאונטורה), ועובר חוויית משבר בתפיסת רצף הזמן וזרימה של הווה עבר ועתיד.    ויריליו מתאר   מדענים של NASA  המשתמשים ב  ´DataSuit´   כדי לתפעל מרחוק רובוט במאדים. פעולה זו ממקמת את המדענים בו זמנית בשני מקומות מרוחקים, ויוצרת סכיזופרניה  (15)  . כך גם אצל בודריאר רשת הסייברספייס יוצרת סכיזופרניה(16). ויריליו מתייחס לתופעה כ "על-טבעית" ואף דתית, בה data suit, information suit   (  13  ) הופכים את האדם לרוח רפאים, הנמצאת במספר מקומות בו זמנית ( specter ). ויריליו אף מבקש לפתח דיון פילוסופי, בהשוואה בין נוכחות לטלה-נוכחות, ובין נוכחות וטלפורטציה.

פיצול או הרחבה הן תכונות של גוף הנופל לעבר אופק אירועים של חור שחור. הגוף מתארך מאד לצורת מיתר חד ממדי, הנמשך מחוץ לאופק האירועים, לעבר האין-סוף של הייחודיות, ומגיח בקצה הנגדי של חור התולעת, כאשר הזמן הואט והמרחק התקצר. זו התחושה ביד העוטה כפפת מידע ומפעילה מרחוק רובוט על המאדים, וכן של אדם המשתמש בטלפון נייד המשדר וקולט ממרחקים קול, תמונות וטקסט. זהו גם ההסבר לדברי ויריליו, המתאר אדם הפועל כשהוא מצויד בחליפת מידע, ונראה   כאדם משותק ללא תנועה   היושב בכסא גלגלים. אין מדובר כאן בסכיזופרניה, שיתוק, רוחות רפאים או דברים על-טבעיים. זו אותה   מציאות קודמת ליניארית, הנחווית ונצפית כעת בתנאים קיצוניים של מהירות ומסה גבוהים.

קץ המוזיקה והדימוי - מוזיקת HI-FI  אינו קץ המוזיקה, כפי שטוען בודריאר, כמו שתמונת סופר-רזולוציה אינה קץ הדימוי! הם "מציאות-מרובה", החושפת ממדים נוספים, של קול ותמונה, מעבר לאלה   שהורגלנו לחוות במהירויות נמוכות(14). כדי לחוות את מלוא הספקטרום והאיכויות החדשות יש צורך בציוד טכנולוגי. קול ותמונה מרובים דיגיטאלית  (augmented) אינם מעלימים את האובייקט בשלמות הסינטטית היפר-ריאלית, אלא פותחים מגוון רחב יותר של אפשרויות ודקויות, מעבר למה שהורגלנו לשמוע ולראות עד כה.

ציור מס.11. תמונה היפר-ספקטראלית Hyper-spectral image   מתוך: http://www.csr.utexas.edu

התפתחות ה Super-Neocortex  מאפשרת קליטה, עיבוד, ושיפוט אסתטי של התחום המורחב של חושינו. תמונות וקול בסופר-רזולוציה, היפר-ספקטראליות, חתימת מים דיגיטאלית, דחיסה ופריסה של מידע הן טכנולוגיות המאפשרות משימה מורכבת זו. הפכנו לסייבורגים מושתלי רכיבים אלקטרוניים, לובשי בגדי מידע, היוצרים טלפורטציה של גופנו, דרך חורים שחורים, חורי תולעת ונוחתים חזרה בשלום. הטכנולוגיה היא הבעיה והתרופה   למציאות החדשה.

במצב זה הסובייקט אינו צופה יותר ישירות בממשי, אלא באמצעות ה Super-Neocortex אותו פתח. עצם צפייתו בחלל באמצעים אלקטרוניים, משנה את תכונותיו של החלל, על ידי שינוי מיקום החלקיקים הנצפים ע"י הסובייקט באמצעים אלקטרוניים (שימוש במיקרוסקופ אלקטרוני סורק, יכול לשנות את מיקום האטומים של החומר ובכך לשנות את תכונותיו. תהליך הצפייה קובע את מצבו הסופי של האובייקט). המבט משנה את המציאות הממשית ואת תכונות החומר. ניתן לומר כי המחשבה, שהיא מקום התכנסות שלש הייחודיות: תודעת האדם, העולם הממשי והסייברספייס, היא המשנה והמשקפת את הממשות, ויוצרת חלל אינטר-סובייקטיבי של מודעות מוכללת (17). איינשטיין שאל את עצמו איך יראה העולם כאשר רוכבים על קרן אור? אולי כך הוא יראה.

כיצד מתבטאות תובנות אלה ביצירה אמנותית בסייפרספייס? אמנות דיגיטאלית מתבססת על מחשבים ואלקטרוניקה, ולכן כפופה לחוקי הפיזיקה והחשמל. פעולת ההמרה של הצ´יפ האלקטרוני, מאיצה את האובייקט האמנותי מתחום   המהירויות ומסות הנמוכות שמחוץ לאופק האירועים, ומשגרת אותו למרחב העקום והמיידי של פנים החור השחור או חור התולעת- הסייברספייס, בהם הוא נע במהירות האור. פעולה זו אופיינית לכל טכנולוגיה שעושה שימוש בגלים אלקטרומגנטיים. פרויקט ART NET (1992) שבוצע על ידי בפקולטה להנדסת חשמל טכניון חיפה,   עשה שימוש ברשת מחשבים NOVELL בפקולטה. מאגר יצירות אמנות דיגיטאליות שלי אוכסן   בשרת, והופץ למשתמשי הרשת. מטרות הפרויקט היו צמצום המרחקים בין אמן לצרכן האמנות, בין מרכז אמנותי לפריפריה, בין תחומי עיסוק   שונים, וכן צריכה המונית, מיידית וחופשית של אמנות. סטודנטים בפקולטה עשו שימוש יומיומי ברשת לצורך לימודי ההנדסה, ובמקביל צפו ביצירות אמנות, ואף הורידו אותן והדפיסו על   חולצותיהם. הרשת    פעלה בדומה לחור שחור, שסחף אליו אובייקטים שנמצאו בעולם הממשי, מחוץ לאופק האירועים שלו, לתוך הייחודיות של השרת – SERVER , לאחר שסובבו בתנועה מעגלית בתוך הרשת, נפלטו האובייקטים המשוכפלים חזרה אל מחוץ   לאופק האירועים של הסייברספייס, על גבי מסכי המחשבים, חולצות הסטודנטים, מודם וטלפון ועל גבי דפים מודפסים. הגדלת טווח הפעולה של פרויקט ART NET   נעשה באותה שנה בפתיחת תערוכתי FRAMES   בגלריה לאמנות ביבנה, המרוחקת כ- 120 ק"מ דרומית לחיפה. חיבורים חדשים לרשת, ומידע נוסף שנאגר, מגדילים את מסת החור השחור, עוצמת משיכתו, והשפעתו על העולם הממשי.

ציור מס. 12. אבי רוזן, ציור מחשב.   מתוך התערוכה FRAMES  (1992).

השימוש באינטרנט צמצם את גודלו של כדור הארץ למינימום, והאריך את מוטת ידיו של האמן וצרכן האמנות, שהגיעו כעת באפס זמן לכל נקודה על כדור הארץ. החיבור בין מיניאפוליס לחיפה, או של כל מקום אחר ברחבי הגלובוס,   אחד משתמשים שונים שהתחברו לאותה נקודה, בסיס נתונים, וצפו בו-זמנית ביצירות, כאילו היו באותו המקום והזמן, או במילים אחרות הם נגעו בו-זמנית ביצירה אמנותית שהפכה לנקודת הייחודיות וחיבור אורביפולד משותף. האם כל הגולשים בעת גלישתם חזו בסימולקרה? חשו סכיזופרניה? או חוו היפר-מציאות המלווה בשיתוק הגוף? התשובה כמובן היא שלילית. כפי שראינו, ריבוי הבבואות של היצירות על מסכי המחשב ברחבי העולם, משקפת תכונה פיזיקאלית של האובייקט הנצפה , או השתקפות של קרניים אלקטרומגנטיות   שלו שנלכדו ונעות בלולאות סגורות   בתוך טופולוגיה של ´כעך´, ולבסוף נפלטות מחוץ לאופק האירועים של הסייברספייס.

המחשב והמסך מספקים את מהירות המילוט הדרושה כדי להשתחרר מסחרור זה. כדי להבין זאת, על הצופה ביצירה לבצעה "תיקון" או "קפיצה" מחשבתית, שביסודם ההבנה שגופו לא התפצל ואינו נמצא בו זמנית בארה"ב וישראל, אלא עבר טרנספורמציה כתוצאה מתנועה במהירות האור, דבר ש´מתח´ מאד את גופו מחד, וצמצם את המרחק הפיזי מאידך. תיקון מאין זה הוא מעשה יום-יומי עבור כולנו, כאשר אנו משוחחים בטלפון סלולארי, צופים במצלמת בטחון הנמצאת מחוץ לבניין, או בכל מקום אחר בעולם, או מפעילים מכשירים בשלט רחוק. פעולות אלה למעשה הן חיבור דרך חור תולעת בין שני מקומות מרוחקים. השימוש בציוד האלקטרוני המעביר אותנו דרך החור השחור, מאט את הזמן ומותח אותו. בישיבה ללא תנועה, תוך הטיה קדימה והתרכזות במתרחש על מסך המחשב,   נראה גופנו כאילו היה משותק. המחשב המחובר לרשת משמש   כעדשת-איינשטיין   בעלת מסה עצומה המכופפת וממקדת את   המידע שנאגר בסייברספייס. אנו מתייחסים לתופעה כדבר המובן מאליו, אך לאנשים מתרבויות השונות משלנו, או לכאלה שלא נחשפו לטכנולוגיות חדשות הדבר אינו ברור מאליו. (נזכר אני בסבתי שנפטרה מזמן, פעם ספרה לי בגאווה   שבצעירותה ראתה את הצאר הרוסי, שבא לבקר בכפרה, וכמה רגש אותה הביקור. למרות שעברה חוויות רבות בחייה כמו השואה, חששה סבתי לשוחח בטלפון, וראתה בו מכשיר מכושף.לשיטתה לא ייתכן הדבר שהיא משוחחת עם בתה (אמי), כאשר בפועל המרחק בניהן גדול ביותר, ואילו קולה נשמע מהשפופרת כאילו הייתה סמוכה אליה! לכן תמיד, שיחותיה היו מאד ענייניות וקצרות, ובסיומן היה ניתוק מהיר של הטלפון החשוד.)

הוספת יכולת אינטראקטיבית ליצירות האמנות ברשת מאפשרת את שינוי המציאות באמצעות מבט, מחשבה, או קליק של עכבר. לדוגמה יצירתי FREE ART (1999) מאפשרת לגולשים להתערב ולשנות את מרכיביה- חלקי התמונה, בהתאם לרצונם, פעולה הדומה לשינוי מיקום האטומים של חומר בעת צפייה   באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק, או טכנולוגיית ננו-מניפולציה של חומר, בהם קרן אלקטרונים משנה את מיקום האטומים של החומר.

ציור מס. 13. ארגון מחדש של ננו חלקיקים באמצעות מיקרוסקופ סורק אלקטרוני - Scanning Probe Microscope

http://lipari.usc.edu/~lmr/publications/NanoIV

ציור מס. 14. FREE ART אבי רוזן,(1999). יצירת רשת אינטראקטיבית.

ליצירה זו יש גם רכיב רנדומאלי, המשנה אקראית מרכיבים ויזואליים שיוצגו וכן הקול שיושמע, בעת כניסה חדשה של כל גולש. בדומה לניסוי   עם חתולו של שרדינגר, זהו דימוי קוונטי של מצב החומר ברגע נתון, אותו לא נוכל לדעת בוודאות, עד לרגע שנצפה בו בפועל.   גולשים הצופים ופועלים בו זמנית ביצירה משנים את המציאות והחומר הנצפים, באמצעות מחשבתם, מבטם ולחיצת עכבר.   באם נחבר את היצירה לאובייקט ממשי הנמצא מחוץ לסייברספייס, פעולת הגולשים והרשת ישפיעו על העולם הממשי.

המיצב  "Parallel space" (1999) (19) יוצר היתוך באמצעות האמן, של שלושת החללים: המנטאלי, הממשי והווירטואלי, לייחודיות של מקום וזמן. האמן שנמצא בחדר ממשי מול מספר מחשבים המחוברים לרשת , גולש ופועל במקביל באתרים שונים, בהם מותקנות מצלמות וידאו, סביבות וירטואלית תלת ממדיות אינטראקטיביות, אתר ריפוי ספיריטואלי, אתרי חדשות ואתרים נוספים לפי בחירתו. פעולתו ניזונה ומזינה את המרחב המאחד.

איחוד דומה נמצא   ביצירה של אדוארדו כץ Teleporting An Unknown State  (1996), בה הוא גידל צמח בחדר חשוך, תוך הארתו באור שנשלח אליו ממצלמות ברחבי האינטרנט שכוונו   למקורות אור שונים ברחבי   העולם.

ציור מס.15.   Eduardo Kac  עבודת רשת Teleporting An Unknown State  (1996).

http://www.ekac.org/teleporting.html

במקרה זה האינטרנט הפך לאיבר   מקיים חיים של הצמח, ושלוחה מאחדת של הצמח עם גוף האנשים שהתחברו לפרויקט בכל רחבי העולם.

-------------------------------------

 (1)Calder, Nigel. (1979). Einstein’s Universe. Modan Publishing.

(2)Kaku, Micho. (1994). Hyperspace a Scientific Odyssey through Parallel Universes, Time Wraps, and the Tenth Dimension. Oxford University Press.

 (3)Hawking Stephen, (2001). The Universe in a Nutshell. Ma’ariv Book Guild.

 (4)Seife Charles, (2000). Zero the Biography of a Dangerous Idea. Mi-An Press.

 (5)Barabasi, Albert-Laszlo. (2002). Linked the New Science of Networks. Yediot Aha’ronot Press.

 (6)Hellemans, Alexander, (2004).Teleporting what Matters. IEEE Spectrum, Sept. pp. 9-10.

(7)Shlain, Leonard. (1991). Art & Physics Parallel Visions in Space, Time & Light. New York Morrow.

(8) Harvey, David. (1989). The Condition of   Postmodernity. Mass.: Blackwell.

(9) McLuhan, Marshall. (1964). Understanding Media. Bavel Press.

(10)Greene, Brian. (1999). The Elegant Universe. Matar Press.

(11) Baudrillard, J. (1983). Simulations. Trans. Foss, Patton, and Beitchman. New York: Semiotext(e).

(12) Jameson, Fredric. (2002).   Postmodernism, or, the Cultural Logic of Late Capitalism. Libido Resling Press.

(13) Virilio, Paul., Lortinger, Sylvere. (2002).Crepuscular Dawn. Trans. Taormina. New York: Semiotext(e).

(14) Baudrillard, Jean. (1992) Pataphysics of Year 2000. http://www.uta.edu/english/apt/collab/texts/pataphysics.html

(15) Virilio, Paul. (1997). Open sky. Trans. Rose . London: Verso.

(16) Baudrillard, Jean. (1987) "The Ecstasy of Communication". In: Hal Foster (ed.), Postmodern Culture. London: Verso, p. 126-134.

(17) Lévy, Pierre. (1997). Collective Intelligence: Mankind´s Emerging World in Cyberspace. translated from French by Robert Bononno Helix Books, Cambridge, Massachusets.

(18) Rosen, Avi. (1993). ´STUDIO´ Art Magazine ( Israel). Jan.1993. No. 40 p. 63.

(19) Rosen, Avi. (2000). in ´Net Art Guide book´. Fraunhofer Electronic Business Innovationszentrum. Stuttgart. P.62-63

  avi@siglab.technion.ac.il